משחק-מוקדש לשנהב

הילדה בעלת השיער החום הכהה ישבה על הכורסא בפינת הסלון, עובדת על משהו בעוד החתלתולה הבהירה שלה מרחיקה אנשים שמנסים להתקרב אליה.
הילדה היא אד, היא עבדה על מתנה ליום ההולדת של שנהב ממנה ומליז, החתלתולה, משימה שהייתה קרובה לבלתי אפשרית.
לאחר שרוב יושבי הבית והמבקרים בו למדו להתרחק, ליז קפצה על משענת הכורסא ומשם על אד. אד ליטפה את ראשה באנחה מיואשת, בוהה במילים שכתבה בעצב.
"שנהב היקרה, הרשי לי לאחל לך יום הולדת שמח ושלל ברכות ומתנות." היה כתוב על דף כחלחל במחברת ספירלה עבה. אד נאנחה ותלשה את הדף בתנועה חדה שהפחידה את ליז.
"מה אני אמורה לאחל ליום הולדת…" מלמלה אד ביאוש אל ליז ששטה את ידה בכעס. "ליז, אני רצינית, תעזרי לי."
ליז ייללה בתשובה והתיישבה על המחברת, ואז נשכבה.
"את לא עוזרת…" מלמלה אד והניחה את ליז על הרצפה, חוזרת לנסות ולחשוב על מילים לתת לשנהב. "אולי אני אכין לה בראוניז וזהו?…"
דקות עברו לאיטן ואד התייאשה כבר מזמן בעוד ליז שיחקה עם דף המחברת המקומט.
לאט לאט, התפתחה מסיבה קטנה במשפחה. אד צפתה מפינת החדר בכולם נותנים ברכות לשנהב והצמידה את המחברת אל לוח ליבה. ליז עזבה את הנייר וקפצה לנחם את אד.
"הו ליז…" היא מלמלה בעצב, דמעות קטנות עומדות בעיניה. "האם אני באמת חברה נוראית עד כדי כך?"
ליז גרגרה והתכרבלה באד בעצב.
לבסוף אד חשבה שלא שמו ל אליה. הרי אף אחד לא הוציא מילה לעברה במשך כל היום.
אך זה לא היה המצב.
"ליז? אד?" שאלה שנהב את הילדה והחתולה שישו מיואשות על הכורסא. ליז קפצה וברחה מהמקום מייד, ואד…
אד קמה בדמעות ומלמלה סליחה לכיוון הכללי של שנהב, שפשפה את עיניה ופנתה ללכת, אך שרק אז שנהב תפסה בידה ועצרה אותה. "מה יש לך?"
"שנהב…" אד מלמלה ושפשפה את עיניה הלחות. "אני מצטערת כל כך! היום יום ההולדת הארבע עשרה שלך, ואין לי שום מתנה ושום ברכה ושום דבר! אני לא יודעת איך אני אמורה לספר לך כמה אני אוהבת אותך, ומגיע לך כל דבר טוב שקיים, וכל דבר שניסיתי לכתוב לך פשוט יצא נוראי…" היא שפשפה את עיניה בעצב אדיר "אני חברה כזאת נוראית, הרסתי לך את יום ההולדת!"
ליז השתפשפה ברגליה של שנהב כמבקשת סליחה גם היא.