משאלות שווא

שנה חדשה בפתח – הבנתי זאת לפי כל המלמולים הנרגשים לקראת המתרחש.
נשמתי עמוק, ולא עזבתי. השנה עברה מהר, אמרתי לעצמי.
רעה, לא הייתי מתארת אותה כך.
טובה, גם כך לא הייתי מתארת את השנה החולפת לה עכשיו.
התיאורים שאני מחפשת הם שנה אחרת, מתסכלת אולי, אפילו בעלת מזל טוב.
לא אפרט לעצמי דבר מהשנה. לא אדבר על השנה שעברה.
לתכנן את העתיד, לחשוב על טעיותיי בעבר, ולחיות בהווה. אין לחשוב על העבר, רק לפעול. כמכונה.

תכנון העתיד הוא דבר מעניין, אני אומרת בליבי.
"אבקש, שניצוץ אופטימיות יצית את דגלי הנקמה, הכעס והכאב.
אבקש, שארגיש.
אבקש, שאלמד על טעיותיי, ולא אפול לאותו בור שוב ושוב, כחיה טיפשה.
אבקש, שאפסיק להיות אנוכית.
אבקש, שאהיה משוגעת, מדוע? איני יודעת.
אבקש, שכוחותיי ישמרו לקרב האחרון.
אבקש, שכל הרגליי ייעלמו כלא היו.
אבקש, שהחלקים האבודים, יופיעו בשנית; הזדמנות שנייה.
אבקש, שאפסיק להיתלות באחרים.
אבקש, שחיוכי לא ייסדק." לחשתי בקול חלוש, עפעפיי סגרו על עיניי.
כאשר פקחתי את עיניי בשנית, אנחת תסכול נפלטה מפי. עיניי התמלאו עצב וכאב עדין, כזכוכית המלטפת את ידיי, חולפת דרך גופי.
"אבקש, שאדע שכל משאלותיי הן לשווא, ולעולם לא יתגשמו."
שלום, ולא להתראות שנת 2013.