מקווה שיבוא יום ועוד תסלח לי

שלום לך יומני היקר שכול כך הרבה זמן עבר ולא נגעתי בך או שכתבתי בך , 
כול כך הרבה פעמים רציתי ליכתוב את הסוד שחבוי עצלי עמוק מאוד בפנים , תמיד רציתי לכתוב את סיפור חיי למישהו אבל לא היה לי למי , לא היה שם אף אחד בשבילי אבל היום סוף , סוף , 
אני רוצה לכתוב את זה לך יומני , 
ואני מקווה שכשיבוא הזמן אני מקווה שדן יקרא את סיפור חיי ויסלח לי על כול פשעי, 
ומכאן מתחיל כול הסיפור …
****
הייתי נערה בת 12 גדלתי בבית למשפחה עם המון אהבה שמחת חיים בביתינו הייתה , היינו רק שנים אני ואחי הגדול , אחי הגדול היה גדול ממני בחמש שנים הוא היה בן 18 ואני בת 12 , ההורים שלנו מאוד אהבו אותנו ושימחו אותנו תמיד , תמיד היו משתפים אותנו בכול דבר , היינו משפחה מאוחדת מאוד , פשוט משפחה לתפארת , אך יום אחד כשבה אלינו האורח הוא הביא איתו את כול ההסונות וכך נהרסו חיי בין רגע , 
בוקר אחד כשיצאתי החוצה ראיתי שקיבלנו מכתב הזמנה לחתונה של קרוב משפחה שלנו , אני כול כך שמחתי שכולנו נלך לחתונה ביחד , אבל ההורים החליטו להשאיר אותנו לבד בבית וללכת לבד לחתונה , אני ואחי ישבנו בבית אחי הגדול שיחק איתי ופשוט לא הרגשנו איך שהזמן עבר כול כך מהר , הסתכלתי מהר על השעון וראיתי שהשעה הייתה 12:00 בלילה מהר הרמתי את שפורת הטלפון והתקשרתי לאמי , ושאלתי אותה את שלומה ושאלתי מתי היא תגיעה לבית ,אימי לא חשבה הרבה ואמרה לי שהכנס לישון ושלא נדאג לה ולאבא , כך עבר 20 דקות לא יכולתי והתקשרתי שוב , אמי שוב פעם ענתה לי ושאלה אותי למה אני לא ישנה , תלכי לישון אמרה אימי , היא אמרה לי עד כמה היא אוהבת אותי , ואז נתקתי את השיחה , 
עברו 10 דקות אחי הגדול כבר ישן אני לא נרדמתי עדיין ואז דפיקות בדלת , 
רצתי כדי לפתוח את הדלת כי חשבתי שזה הורי אבל לא פיתום אני רואה מישהו גבוה מאוד שמונח על ידיו פיצה הזמנתם פיצה שאל אותי האיש , לא אננתי בראושי לא הזמנו זה טעות מצטערת אמרתי וסגרתי תדלת , שוב פעם אני נודדת מיפה לשם ולישון אני אינני מצליחה כול כך הרבה זמן עבר והם עדיין לא כאן , התקשרתי שוב אבל הם לא עונים לי התחלתי לדאוג אמרתי לעצמי אני החכה פה עוד קצת ואז אני הלך לישון , לפתע נשמעו דפיקת חזקות בדלת שמחתי שהורי הגיעו אבל כשרצתי לפתוח את הדלת אלה ממש לא היו הורי זה היה שוטר בעל גובה , 
זה משפחת כהן שאל ? את הילדה של שאול וריבקה ? כן עניתי לו בבירור
״ אפשר להכנס פנימה ״? שאל השוטר 
כן עניתי לו אבל הורי לא בבית , אני יודע ענה לי בעדינות , 
את נמצאת לבד ? לא אחי הגדול איתי 
איכן הוא ? הוא ישן אני הלך להעיר אותו , רצתי במהירות לחדר של אחי השעה הייתה 2:00 בלילה אחי שאל אותי מה קרה למה את מעירה אותי בשעה כזאת , יש שוטר עצלנו בסלון והוא רוצה לדבר אתך , מיד קפץ אחי מהמיטה שלו וישר ניגש לשוטר , 
השוטר הסתכל עלינו ואמר שהוא רוצה לספר לנו משהו , לפתעה הרגשתי צמרמורת קלה בגופי ומהר רצתי לחבק את אחי , 
״מה שמך״ ? שאל אותי השוטר 
״שמי רונה ״ עניתי לו במבט טיפה מפוחד 
ואז הוא שאל את אחי,
״ומה שמך בבקשה ״? 
״ שמי קובי ״, ענה אחי ולאחר מכן אחי הסתכל על השוטר לא מבין למה כול השאלות האלה , 
השוטר הסתכל על שתינו ואמר לי רוצה לשבת לידי ? 
לאא זה בסדר עניתי וחיבקתי את אחי ,
אמממ.. אני מאוד מצטער לבסר לכם זאת ההורים שלכם עברו תעונת דרכים והם עזבו אותכם , 
לאאאא.. זה לא נכון .. התחלתי לצעוק אני לא מאמינה , אתה משקר אמרתי לשוטר אתה שקרו והדמעות התמלאו לי בעינים , רצתי לחדר שלי ומשם עדה היום החיים שלי השתנו , 
פיתום התחלתי להבין שאני לבד בלי כלום בלי אף אחד , 
לא אמרתי לאחי כלום במשך כול השנים האלה , אני רק זוכרת את המשפט הזה שאחי אמר לי , 
״ אני תמיד איתך אני לא יעזוב אותך לעולם את איתי לעד אל תדאגי ״ 
אני זוכרת שאמרתי לאחי רק אתה נשארתה לי ואני מפחדת להיות לבד לישאר לבד אני פשוט מפחדת .
כך עברו עברו להם שנתיים בלי ריח של אמא ושל אבא , 
הבית היה ריק , אין לי חיוכים ולא צחוקים , הבית מת , כול פעם כאשר היינו עושים סעודות שבת הייתי בוכה בשקט השולחן היה ריק , רציתי כול כך למלות אותו ולא ידעתי איך , לאחר שנתיים שעברו כול כך מהר אחי התגייס לצבא ואני נשארתי לבד ממש לבדי , הייתי ילדה בודדה בת 14 עבדתי ופרנסתי את עצמי לבד , למדתי איך לחיות את החיים האלו , לא היו לי חברות כי לא היה לי זמן לכול זה תמיד הייתי לבד עם עצמי ולאחר שאחי שיים את הצבא הוא כבר היה בחור גדול בן 23 אחי התגייס בגיל 20 בגלל הלימודים ובגלל שלא היה לו עם מי לאשיר אותי , 
עם השנים אני כבר גדלתי והייתי בחורה גדולה בת 17 אחי אחלית לאחר הצבא לטוס לארצות הברית לחודש , אני לא רציתי , לא רציתי לעזוב את הבית שלי , את החיים שלי פה ולכן אמרתי לו שאני השאר פה בארץ כדי לסיים את הלימודים והבגריות , אחלתי לאחי בהצלחה ואמרתי לו שיחזור בשלום ושאני החכה לו פה , עבר כבר יותר מחודש אין לא מכתבים לא טלפון אחי לא רצה לחזור לארץ , הוא הכיר שם בחורה ורצה להתחתן איתה ולהתחיל שם חיים חדשים , כן כך נשארתי לבדי המשכתי את לימודי , ואז אחרי חודשים התגייסתי לצבא ומשם היה לי את המפתח לחיי , 
הגיעה אלי בחור עלמן בחור טוב היה לו ילד בשם דן אני מאוד נקשרתי לילד שלו ועם הזמן התחלתי לאהוב את הבחור הזה וכאשר החלטנו להתחתן אמרתי לעמי שאני רוצה להזמין את אחי למרות הקשר שנותק מימנו , כול יום הייתי סופרת את הימיים שאחי יגיעה ואז אני יוכל להתחתן , נישאר שבוע לחתונה שלי , דן נשאר איתי ליראות סרט עד שליאור(חבר שלי) יחזור מהעבודה 
נישאר נו אני ודן בבית שיחקנו אכלנו ,
הרגשתי שהחיים שהיו קשים כלפי הבנתי הרבה דברים עם השנים האלה , לא הייתי בארץ אמרתי לעצמי שאני יעזוב 
10 שנים שלא הייתי בארץ אזבתי את הארץ כאשר דן נשאר לבד החלטתי לחזור לארץ כדי לחגוג לו את בר המצווה שלו בכותל ולספר לו את כול האמת שאני בעצם לא אמא שלו אני וליאור לא התחתנו בסוף , 
אבל כשבאתי לארץ לא היה לי את העומץ לספר לדן שאני לא אמא שלו , 
אמרתי לעצמי אני החכה לרגע המתאים כדי לספר לו את מסלול חיי , 
כשהגענו לכותל אני רואה ששינו את הכול בכותל הבנתי בעצם שהייתי כול כך חסרה פה איך שהכול השתנה , 
לא ידעתי את מי לשאול ואיך לחגוג לדן את בר המצווה שלו , ניגשתי לאחת הרבניות ושאלתי אותה את תוכלי אולי להדריך אותי איך לחגוג לילד את בר המצווה , אני פשוט עליתי לארץ לאחר 10 שנים והכול בישבילי נראה שונה היא הסבירה לי שיש ישיבה קטנה פה באחת השכונות ושאני יכולה לגשת לשם לרב והוא ילמד את דו את הדרשה שלו ושהוא יעזור לי בהכול , מאוד שמחתי לקחתי את הכתובת של הישיבה ונגשתי לשם , 
וכשנכנסו לישיבה ניגש אלי בחור ישיבה אחד שאלתי אותו עם הוא רב של הישיבה הוא אמר שלא אבל הוא הלך לקראו לרב , הרב ניגש אלי ראיתי מישהו מאוד גבוה , העיניים שלו היו מוכרות לי מאוד וכשראיתי את הרעב התעלפתי 
ואז הרגשתי שמעירים אותי ליאור אמר לי בחיוך זיאית אותי הא אני לא השתנתי בכלל ואת ממש לא השתנת , 
עם הזמן היו יותר שיחות ודיבורים , חזרתי קצת לשגרת החיים , 
רציתי להתקשר לליאור אבל הוא אמר שהוא עסוק וידעתי שאני הפריעה לו עם אני התקשר , ליאור אמר לי שהוא יבוא אלי עוד 10 דקות , ככה שהזמן עבר לו מהר ואז נשמעו דפיקות דלת , רצתי מהר לכיון הדלת כדי לפתוח את הדלת לליאור אבל במקום את ליאור אני רואה שוב שוטר גבוה עומד מולי סגרתי בפניו את הדלת , הוא התחיל שוב ושוב לידפוק בדלת אמרתי לו אני מצטערת אבל אני לא רוצה לשמוע אותך , 
גברת כהן אבל אני חייב לדבר אתך , 
לאא,, לאאאא!!!
הוא אמר לי תשבי בבקשה אני צריך להסביר לך מספר דברים , 
ליאור ,… במצב קשה הוא עבר תעונת עבודה והוא אמר לי שהוא רוצה לפגוש אותך את חייבת לגשת אילו עכשיו לא ידעתי מה לעשות זה שוב קורה לי , 
מה כבר עשיתי שכול זה מגיעה לי לקחתי את דן ואז ראיתי אותו הוא לא היה נראה טוב פניו היו מאוד לבנות וקורות לא יכולתי לראות אותו ככה ויצאתי מהחדר ,
אבל אז נכנסתי שוב פנימה וראיתי את עיניו הכחולות , מלאות בדמעות , 
תשמרי על דן שמעתי אותו אומר בשקט אני מבקש ממך אל תספרי לו איך אני עזבתי את הכול בבקשה ממך תיהיה אמא בשבילו לא יכולתי יותר לשמועה אותו ופשוט סגרתי את הדלת ורצתי לדן כדי לחבק אותו , עד היום מאז שליאור עזב אותי לא סיפרתי לדן שהוא לא הילד שלי , דן תמיד חשב שאני אמא שלו , עוד מעט הוא בן 13 ולכן החלטתי לספר לו את כול סיפור חיי אמרתי לעצמי עם אני נשארתי לבדי בעולם לא רציתי שהוא יהיה כמוני , ובעצם כך התחלתי את חיי שוב מחדש , ובעצם את אותו רב שהקרתי זה לא היה ליאור אך זה היא ליאור החדש מישהו אחר , 
כך אני את ליאור החדש הכרתי אני לא ספרתי לדן את סיפור חיינו , 
דן עדיין מאמין שאני אמא שלו כי ליאור אמר לו כך והוא חושבת שליאור החדש זה גם אבא שלו , 
אני מאוד מקווה שכאשר דו יקראה את סיפור חיי הוא יבין שעשיתי את כול זה בשבילו ואני מקווה שיבוא יום ושדן הסלח לי כי אני באמת אוהבת אותו הוא הבן שלי , 
*** ועכשיו אני נפרדת מהעולם ומכול זכרי הזכור לעד את הכול כי עם הקדוש ברוך הוא הביא אותי לעולם הזה כדי לעשות את התיקון הזה אז אני עשיתי זאת בשבילו ועכשיו אני כבר עוזבת נפרדת וזהו סיפור חיי , 
סוף !