מציאות – הקדמה

הינה עוד דימעה זלגה לה על הלחי, והכאב המוכר חזר להכביד עליה.
היא לא תמיד היתה כזו, קרה ואדישה לחיים כמו היום.
עשן הסיגריה האחרונה עמד בחדר, דבר אשר אילץ אותה בצעדים כבדים להתקרב לעבר החלון הסגור.
זו היתה התקופה הזו של השנה, לקראת סוף הקיץ, שהאוויר בחוץ היה חם יותר מהאוויר שבפנים. מעין חנק שהעיק מאוד על הנשימה.
הכביש המהיר הסמוך לביתה היה עמוס מאוד, וצפירות הנהגים הממהרים כל אחד ליעדו נשמעו כמו מקהלה גרועה, כזו שלרוב ניתן למצוא בבתי הספר המקומיים.
פעם גם היא הייתה במקהלה כזו – ילדה קטנה עם שתי צמות, שהיתה עומדת על הבמה ושרה סולו צווחני. המחשבות על העבר גרמו לחיוך מטופש להתרחב על פניה.
לרגע היא כמעט ושכחה היכן היא נמצאת , אבל הצעקה שנשמעה מהחדר הסמוך החזירה אותה למציאות האפורה והעגומה בה היא חיה.

****