מפלצת בפנים.

היא מתקבצת בפינה, ידיה אוחזות בחוזקה את ראשה, שורטות את רקותיה. פניה נשארות חתומות, עיניה פקוחות לרווחה ומאפילות את החדר הריק בו נמצאת. שני חלונות אשר משקפים את שמי הלילה הכהים הם פתחי הנשימה היחידים שלה.
היא לא יודעת כיצד נכנסה לכך, והיא לעולם לא תצא. כך אמרו לה. אך היא לא הקשיבה. כזאת היא, עקשנית. אך עקשנות לא תמיד עובדת לטובה.
היא כבר לא יודעת מה להרגיש. נחבטה היא פעמים רבות, נרמסה בידי יצור לא מוכר. לא יודעת אם להרגיש עצב או פחד, הלם או כאב בלתי יתואר. אכזבה שלא תעלם לעולם.
"זה נגמר?" שאלה את עצמה חרישית, והרימה את ראשה הרועד. היא הביטה סביב. זוג עיניים אדומות כדם בהקו בחלון אשר נח מולה. היא כמעט וצרחה, אך הצרחה נעלמה מקולה.
"מפלצת," אמרה, ונדחקה עם גופה לפינה מעט יותר, גבה כבר כואב מישיבה ממושכת.
"איך אני אמורה להרגיש? יצורים משקרים פה, מסתכלים דרך החלון." שרה לעצמה, בזמן שקולות החלו להסתחרר סביב ראשה. קולות מתוקים כסוכר, שמשכו אותה אליה – שקרים.
"ליטוף עדין של מילים, תאהב אותי תאהב אותי." קולה רעד כאשר קמה לעמידה מתנודדת והתקרבה באטיות לחלון."מתקרב הוא יותר קרוב, עם מבט של כאב בעיניו."
היא הייתה קרובה ביותר לחלון, הבל פיה נראה על הזכוכית. העיניים האדומות הביטו בה בסקרנות ובאכזריות, בוהקות באור אפל, מהפנט.
"גנבת אותו!" צרחה לפתע, וניפצה באגרופה את החלון.
זכוכיות התפזרו לכל עבר, הילדה נפלה על ברכיה השרוטות משברי המראה. דמעות מתחילות לנזול מעיניה, גופה קופא ורועד. זה נגמר, הכל נגמר.
"כאב דומם…" מלמלה לעצמה בקול חנוק מרוב דמעות, ידיה לוחצות על עיניה הרטובות מדמעות מלוחות.
היא ניסתה לקום במעידה קטנה, וזקפה את גבה.
"אז הוא לאט ראה את שסיוטיה היו חלומותיו. מפלצת, איך אני אמורה להרגיש? מפלצות משקרות פה, מסתכלות דרך החלון." המשיכה לשיר בכאב בזעקה עצומה.
"הזמן ישמע את קולותיהם!" היא אספה מן הרצפה רסיסי זכוכית,"אני ילדת זכוכית, נשברת לרסיסי סבל."
גופה החל להיסדק, ובפרץ אנרגיה אחד – היא התנפצה לאלפי רסיסי זכוכית שהוזרקו באוויר ונראו כטל הבוקר, חד ומכאיב.
"מפלצת, איך אני אמורה להרגיש? תנמיך את הקולות! אוזני רוצח, עם כריות תחרה. יש פה מיטות, מלאות בזכוכיות שעליהן מקועקעות מילותיו האחרונות." צעקתה עדיין נשמעה בחדר, פורצת דרך כל חרך.
"?Monster, How should i feel" לחישה נשמעה ברחבי החדר. לחישה מלאת תמיהה וכאב, כבר יודעת מה להרגיש.
ואם תבין, תדע שהילדה שכבר התנפצה באשמתך, הייתה אני.