מעשה בפספורט זר

מסופר על פלונית תמימה שהלכה לשוק לקנות זוג גרביים. פשפשה בערימת המציאות שעל הדוכן ושלפה זוג שקלע לטעמה. שאלה "כמה?" ענה לה הרוכל: "עשרה זוזים"…. ובעוד הגברת מפשפשת בארנקה כדי לדוג מטבע בן 10 זוזים, הוסיף: "כל גרב – סה"כ עשרים זוזים".
אולי זה קרה במציאות, אולי זו סתם מעשייה מבדחת. איני יודע….

אבל המעשה הבא, התרחש זה לא מכבר וכולו – אמת לאמיתה.

"חשקה נפשי בפספורט נוכרי" שחה האשה לאישה.
"מה טעם לך בשכזה?" שאל האיש בתמיהה.
ענתה לו: "יען כי אוכל לעבור מפתנן של ארצות ניכר שאינן מקבלות אותנו אצלן בסבר פנים יפות".
"וכי למה לך לבוא אצל אלה שאינם רוצים בנו ?" השתומם.
אך האשה, השימה עצמה ככבדת שמיעה והוסיפה: "עם הפספורט דנן אחלוף כהרף עין את דוכני ההגירה של ארצות השוק המשותף".
שהרי הפספורט בו חפצה הוא של מדינה מכובדה השוכנת בצנטרום של אירופה וגם חברה בזה השוק. "ועוד" המשיכה באותה הנשימה: "אם רחמנא ליצלן תתרחש עלינו צרה גדולה, נלך מכאן לשם ונמלט נפשותינו עד יעבור זעם, או עד אימתי שנחליט אחרת".
הוא שאל: "וכי איזו מארה עלולה לבוא עלינו ?".
אמרה לו: "כאשר צאצאיו השיעיים של המן הרשע ושליחיהם הליסטים בלבנון ובעזה, ימח שמם וזכרם, ישפכו על ראשינו טילים ופצצות כמכת הברד על מצריים, ויעשו בנו שמות, או כאשר המנהיג העליון יכפה עלינו, ברב עוונותיו, עבותות של משטר עריץ וישסה בנו את קלגסיו עד כי תדבק לשונינו לחכינו מחשש פן יבולע לנו" .
אמר לה: "אין חפצי בפספורט נוכרי. נולדתי בארעא דישראל וכאן אשאר לטוב ולרע", אמר וסתם את הגולל על הסוגייה.
"ועם זה הפספורט אוכל לעבוד בכל השוק של אירופה, כ"ז מדינות, ואף לקבל פנסיה שמנה במט"ח מזן אירו, שמשקלו רב מהשקל, והכל שם יותר זול" מלמלה וחתמה: "יען כי כך, עשה אעשה".
ומכיוון שהאיש נצר פיו, ועטה על פניו כסות של פקפוק כאילו רצה לאמור "מילים הרבה כרימון ומעשים מעט כלימון", גמלה החלטה בליבה להוציא את רצונה מהכח לפועל, ומייד.

והאשה, בעלת תושיה ועתירת ניסיון בעניינים של אדמיניסטרציה וקורספונדנציה עם מוסדות ציבוריים, עשתה מה שצריך.
ויען כי ידה אמונה בדליית אינפורמציה מתוך חללו של עלמא דאינטערנט, בסיעתא דגוגל שליט"א, מצאה כל מבוקשה במחי כמה תריסרים של הקשות מקלדת.

בדקה עם שגרירותה של המדינה הזרה, מילאה אין ספור טפסים, אספה אין ספור דוקומנטים ואפילו רתמה שירותיו של עורך דין ונוטריון ששמעו יצא למרחק כמלומד ובקיא ברזי הליכים כמות אלה. "אורים ותומים" גמרו עליו את ההלל מליצי יושר מחוגי הקליינטורה שלו.

ומכיוון שהגויים של המדינה הזרה אינם דוברים את שפת הקודש, שומה על כל החפץ בקבלת פספורטם להמציא מיני מסמכים המוכיחים את זהותו ואת שורשיו לארצם, בשפת הערלים המדוברת אצלם. כל שכן אם אותם השורשים – שוכני דומא מזה שנים הרבה. וכל תרגום של תעודה או מסמך מצריך אישור נוטריוני שמא איננו כשר למהדרין. וכל אישור נוטריוני מצריך התייצבות המבקש במו רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו אצל משרדו של הנוטריון למען יראהו במו עיניו.

ולמותר לציין כי כל הבוכהלטריה דלהלן כרוכה בתשלומים נאים ומכובדים של דמי טרחה אותם יש לשלשל לכיסיהם של העוסקים במלאכה.
ובין התעודות הנחוצות, גם תעודת נישואין המעידה כי המבקש נשוי כדת משה וכדין תורה, וזאת גם אם אין בן הזוג מעוניין כל עיקר בשירותים המדוברים, כלומר, אינו חפץ גם הוא בפספורט הזר.

נטלה איפא האשה את תעודת הנישואין המקורית, שמפאת גילה, הצהיבה, שוליה התפוררו, קמטי זיקנה חרצו את פניה והדיו בה נכתבו הפרטים בכתב ידו של פקיד הרבנות, דהתה, והפקידה אותה במו ידיה אצל המתרגם. לא בכדי נדרש המתרגם לחמישה מחזורים תמימים של ליטוש לשוני עד שפרי עמלו נמצא חף מטעויות והשביע את רצון האשה. וכדי להשביע את רצונו שלו, הסכימה בעל כורכה לשפות אותו באי אלו שטרות מעבר לסכום העמלה המוסכם מראש בגין שעמל שבעתיים.

התייצבה האשה עם התעודות על מפתן לשכתו המפוארה של הנוטריון, לא לפני מקח וממכר טלפוני ממושך עם הנוטריון בכבודו ובעצמו, שבסיומו הגיעו הצדדים להסכמה על גובה התשלום – "ככה וככה שקלים, כולל מע"מ".

בדק הנוטריון בציציותיו של הדוקומנט המתורגם, הנהן שהכל כשורה, הטביע את הגושפנקא שלו, וגם הוסיף חתימה ידנית מסולסלת בעט נובע עתיק יומין מתנובתה של הפירמה המהוללה "מונטבלנק", אותו שלף לראווה מרחמה של תיבת עץ מהודרה.

או אז, בטרם מסר לאשה את הנייר החתום כהלכה, אמר: "ובאשר לתשלום, כמו שסגרנו – " ונקב בסכום כפול מ- "ככה וככה שקלים כולל מע"מ".
"וזאת על מה? וכי למה תעשקני ? הלוא נדברנו אחרת" הלינה האשה בטרוניה.

ענה לה הנוטריון ביובש: "גברת, ככה וככה זה המחיר עבור כל אחד מבני הזוג שבתעודת הנישואין. אם רשומים בה שניים – המחיר כפול".

ללמדכם שישנם גם עורכי דין משכילים ואמידים, שתגרנותם אינה נופלת מזו של רוכלים בשוק.