מעצבנת

יש לי חברה, שאת כל טלאות חייה, עלי מפילה.
ואת הדברים הזוועתים שחוותה מספרת, ולא חוסכת מהמכות, ההשפלות והשקרים.
והיא אינה מבינה כי גם היא לא בסדר, אך ליבי אינו חסון מספיק בכדי לומר לה זאת.
וכשאמרתי את האמת כעסה.
וכשאמרתי את האמת בשנית הבינה.
ואז שקרתני לה וגילתי שגם היא, זאת עושה.
יש לי חברה שעברה דברים נוראיים, דברים שלא הרבה עוברים בחיים.
קרני אורה מתחבאות מאחורי עננים אפורים.
והיא אינה שקטה.
היא מפריעה ושותה.
ועושה שטויות ומברברת דברי כזב.
אנני מתחברת לחברה, שכן היא יותר קרובה לידידה, ובכל זאת אני שומרת את סודה.
את כל סודותיה למען האמת, והאמת המא כואבת וקשה לעיכול.
קשה לי להיות איתה כי אנני אןהבת אותה ואינני אוהבת את שטויותיה.
ולה שאיפות רבות שאת רובן כנראה לא תגשים.
ולא משנה עד כמה אומר לה שעדיים יש מים בכוס, היא תמיד תחשוב ששלה לא מלאה עד הסוף, ושל אחרים כן.
אבל כולם מסתחרים את כוסותיהם בתוך אישיותם, על כן היא לא באמת יודעת אם יש לה יותר או פחות.
במילה אחת, למרות שאני באמת נחמדה ועוזרת ותומכת בדרכי ולמרות שהיא תמשיך לחשוב שכולם שונאים אותה, היא פשוט מעצבנת.