מעגל של אור בחושך

הידיעה שאני לא אפגוש את אותם האנשים שבשנים האחרונות, היו האנשים החשובים לי מכל, מצמררת אותי.
אותם האנשים שהיו לצידי ברגעים הקשים ביותר ועד הזכרונות המתוקות ביותר.
אותם האנשים שהיו לצידי ברגעים המלחיצים וגם ברגעי הצחוק.
אותם האנשים שפשוט היו כאן.
אותם הרגעים שלקחתי כמובן מאליו, בידיעה שאלו הרגעים האחרונים שלנו ביחד בתור מי שאנחנו.
אני זוכרת את אותם הימים, הימים הכי פשוטים, שגרמו לנו פשוט לצחוק.
אני מנסה לדמיין עד כמה זה יחסר לי. ואני פשוט לא מצליחה.
ההתחלה הייתה קשה, כשעוד לא הכרנו, אבל עם הזמן, הכל הסתדר, ומצאנו אחד את שני.
במבט לאחור, אני יודעת שהיו רגעים קשים, אבל כל מה שעולה לי לראש זה הרגעים שצחקנו והיינו פה, אחד בשביל השני.
הפרידה הזו, היא לא כמו כל פרידה רגילה, היא פרידה לתמיד, בגלל זה, המצב כל כך קשה, כי אנחנו נפרדים בידיעה, שכל מה שהיה נגמר, ועכשיו מתחיל פרק חדש בחיים שלא כולל אותנו.
אני מנסה לכתוב מילים, שיבטאו את כל הרגשות שמציפות אותי עכשיו, אבל אין לי שום מילים שיכולות לתאר את כל מה שעברנו. מהימים שהיינו מבריזים ועד הימים שהיינו יושבים ורואים סרט. מהימים שהיינו מארגנים ימי הולדת ועד הימים הכי קשים ומיותרים שהיו לנו.
אין סוף לחוויות שחווינו ביחד, ואני מקווה שנחווה עוד כמה שאפשר בזמן שנותר, גם אם זה לא הרבה זמן.
אני כותבת את זה ובוכה, כי אני יודעת, שכשיגיע היום שנפגש סתם כך ברחוב, אנחנו נהייה זרים.
ועכשיו, אנחנו בדיוק ההפך מהמילה הזאת. ברגע שנפגש סתם כך ברחוב, כל החוויות שחווינו ביחד יחזרו לכמה שניות פשוטות ואז יעלמו כלא היו.
אני מקווה, שביום שאני אפגוש ברחוב אחד מכם, אני יזכר בכל החוויות שלנו ולא בכל הרגעים הקשים שהיו לנו. כי אני רוצה לזכור אותנו בתור פרק משמעותי בחיים, ולא בעוד פרק שעובר.
וגם אם הפרידה תהיה קשה, אני לא רוצה לזכור אותה, בתור עוד אחת מהזיכרונות הקשים.
ביתיים השעון מתקתק, וכל שנייה שלנותרה לנו ביחד נעלמת. בתוכי אני מקווה, שהשעון הנוראי יעצור רק לדקה אחת, דקה אחת שבה אוכל רק לחשוב ולדעת, שהשנים האחרונות שלנו בתור חברים טובים ועד מכרים לא היו לחינם.
דקה אחת שבה אוכל לחשוב על כל הימים שאני מתחרטת עליהם ועל כל הימים שהייתי רוצה שיחזרו.
דקה אחת שבה אוכל לחשוב על העתיד שלי, פרק נוסף בו אני נכנסת לבד, למקום זר בו אף אחד לא מכיר אותי, ואני מבטיחה לעצמי, שאני לא אחזור על אותם הטעויות שלי. אני מבטיחה לעצמי, שכל טעות שאני עושה אני יתקן. אני מבטיחה לעצמי לא לחזור אחורה אלא תמיד להיות עם הפנים מלפנים. אני מבטיחה להיות אני, אבל טוב יותר. להתמודד עם כל הקשיים שהחיים נותנים בפניי.
אני לא ידעתי באיזו מהירות יעברו השנים, ועכשיו כשאני כאן, והכל נגמר, אני מבינה, שאם לא ננצל את הרגע, הרגע ינצל אותנו.