מסתכל עליי
הוא מסתכל לי בעיניים
מרחק אלפי קילומטרים.
אבל המבט שלו עדיין עליי
הוא צועק עליי להניח לו,
צורח.
ובאותו זמן לא מפסיק להסתכל.
מושיט את הידיים להכות בי
שאלך.
אבל לא מפסיק להסתכל.
אני רואה את העיניים הדומעות שלו,
המפחדות שלו
המתחננות לעזרה.
אבל בו זמנית השפתיים מספרות
כמה הוא רוצה שאני אלך
הוא כל כך רחוק ממני.
אבל הוא אוחז בי.
בכל מה שיש לי.
במהות שלי,
בכוונות שלי,
בדפיקות הלב שלי.
הוא מסתכל עליי במרחק אלפי קילומטרים
כלוא בתוך עצמו.
זועק לעזרה.
מילל.
ואני מחפשת דרך חזרה.
תגובות (1)
אהבתי את איך שתיארת את הניגודיות הפנימית שלו. בהתחלה חשבתי שאולי זו קרבה רעילה, אבל בהמשך הקריאה יותר קל להבין שהוא באמת זקוק לעזרה. אם היא יכולה להעניק לו את העזרה שהוא צריך זו כבר שאלה אחרת.
משום מה אני מרחמת עליו. אולי גם היא. אולי חיצונית הוא לא רוצה את הרחמים שלה ומכאן ה"ויכוח". אולי הוא פשוט לא מצליח לבקש עזרה.
בכל מקרה, יש משהו מטלטל (אם זו המילה) וכואב בקטע הזה. אהבתי מאוד.