"מספיק". – פרק 6

פרק 6-
אני רוצה לספר לה מה קורה, מה עובר עליי, אבל אני לא מסוגלת להגיד לה, זה פשוט לא מרגיש לי נכון.
כשאתה עובר 3 ערים בחיים שלך, מחליף חברים כל הזמן, זה קשה לספר לאנשים מה עובר עליך, כשאין לך אמון באנשים יותר.
אתה מנסה לראות את הטוב שבעולם, את הטוב באנשים, את הצד האופטימי, אבל זה פשוט לא מצליח, כל דבר אתה רואה בצד אפל, חשוך, שיש רק כניסה ואין יציאה.
אתה מרגיש שאין לך עם מי לדבר, אין לך אצל מי לפתוח את הבעיות שלך.
ברגע שאפתח את כל הבעיות שלי אצל אנשים אני ארגיש פגיעה, ואני לא רוצה שאנשים יראו אותי פגיעה, לא המשפחה ובטח שלא החברים שלי.

חזרתי למסיבה, לא היה לי כוח יותר, וכבר רציתי ללכת.
אני רואה את נועם מרחוק ושנינו מסתכלים אחד על השנייה ויודעים מה אנחנו הולכים לעשות.
אני כבר בראש, אבל בראש של עצבות ודיכאון, אני לא יודעת מה אני חושבת.
נכנסנו פנימה, לשירותים.
הוא מוציא שקית, וזה היה קוק. "את בטוחה שאת רוצה?" הוא שאל אותי.
הוא כבר מכיר כמעט כל צד שלי, אנחנו כמעט כל יום מדברים, והוא בין האנשים היחידים בכדור הארץ הזה שיודע עליי כל כך הרבה מידע.
לקחתי את השקית, שמתי קצת על השיש וסידרתי שורה, לקחתי ממנו נייר וגילגלתי אותו, ופשוט בלי שחשבתי פעמיים או אפילו פעם אחת, הסנפתי. הוא מסתכל עליי, ופשוט אחרי כמה שניות זה פגע בי.
הוא סידר גם לעצמו שורה, והסניף, שנינו היינו גמורים, כל כך גמורים, ולא ידעתי מה אני עושה.
יצאנו מהשירותים, ושנינו פשוט התחלנו לרקוד כמו משוגעים, לפחות זה מה שזכור לי.
יעל באה אליי, מסתכלת עליי ואומרת : "מה לקחת?"
"לא לקחתי כלום, על מה את מדברת ?!?!?" אני מגיבה בטימטום ,מצחקקת ונותנת לה טפיחה על הראש,, וכשאני חושבת על זה עכשיו מאה אחוז כולם שמו לב שלקחנו משהו.
יעל משכה אותי לשירותים, ופשוט הושיבה אותי על האסלה, והתחילה לשפוך עליי מים.
"יואו, יעל את לא מבינה מה קרה !!" התחלתי לצעוק, "עומרי נישק אותי, ואור נישק אותי, אני לא יודעת מה לעשות !!!" אמרתי לה, היא הסתכלה עליי ובטח חשבה שדימיינתי את זה.
ואז המשכתי " וגם שחר אמרה שהיא סולחת לי, על כל הקטע של עומרי. " עכשיו בטוח היא חושבת שדימיינתי הכול.
היא התחילה לצחוק, והתחלתי לצחוק איתה, ופשוט שתינו צחקנו כמו מפגרות, ואז היא עצרה, הסתכלה עליי "ברצינות? כל זה באמת קרה ? "
"כן ברצינות! מה את חושבת שאני אשקר לך? " אמרתי לה.
"אוקיי .. " היא אמרה באדישות, האדישות שלה כבר חירפנה אותי.
קמתי ויצאתי מהשירותים, לא היה לי כח יותר אלייה, ופשוט חזרתי לרקוד, הכל התחיל להסתובב לי, הכל, פשוט רצתי לאחד החדרים ונשכבתי במיטה.
רק רציתי ללכת לישון כבר, לא יכולתי יותר, הייתי שפוכה.
פתאום אני רואה את הדלת נפתחת אבל אני לא רואה מי זה.
"מי זה?? מי שזה לא יהיה, שיסגור את הדלת אני רוצה לישון !! " צעקתי בעצבנות.
אחרי כמה שניות, סגרו את הדלת.
"את בסדר?" הוא שאל.