"מספיק". – פרק 5

פרק 5
"את מכירה את זה שכואב לך ממש, שכואב לך הבטן מרוב שכואב לך הלב? " הוא אמר לי, הוא ניסה להסביר לי משהו..
"נראה לי שאני מכירה.. " עניתי לו..
"אני לא יכול להסביר את זה, כואב לי הלב כל כך כשאני רואה אותך. אני לא יודע אם זה טוב או אם זה רע, אבל זה מה שאני מרגיש. " הוא אמר לי, חשבתי שאני כרגע באיזה סצנה של סרט או משהו כזה. הייתה עצירה של כמה שניות, לא היה לי מה להגיד.
"אני רוצה אותך." הוא אמר, אחרי הדממה.
לא ידעתי מה להגיד, לא יכולתי להגיד כלום, אנחנו ידידים כבר יותר מידי זמן, זה לא יכול להיות.
קבענו ללכת לנשף ביחד בתור ידידים טובים, בצחוק, אני לא רוצה שזה ייהרס, שום דבר מזה.
"אור, אני לא יודעת מה להגיד, אני לא חושבת שזה הדבר הנכון לעשות, אתה בדיוק נפרדת משיר , אתה מכיר את הסיפור שלי ושל עמרי לא נראה לי זה הדבר החכם לעשות. "
הוא הסתכל עליי, ומנשק אותי, הוא כנראה לא הבין מה שאמרתי.
עצרתי אותו, וקמתי. "בוא נדבר כששנינו נהייה פיקחים." אמרתי, כי ידעתי שכל זה טעות, ולי נמאס כבר לעשות טעויות, ולהרחיק את כולם ממני, נמאס לי, אני מרחיקה אנשים כל הזמן,גם עם טעות וגם בלי.
אני יוצאת החוצה , למסיבה, יעל רצה אליי : "יבת זונה ,לאן נעלמת?! אני מחכה לך כבר שעה!!" היא התחילה לצעוק עליי, בזמן שאנשים מסתכלים עליי וצוחקים בזמן שאני צוחקת.
"כלום, עזבי, יאללה בואי נלך לעשן." אמרתי לה..
הבעיה באדישות של יעל , שלפעמיים אני מרגישה שאני לא יכולה לספר לה כלום, אני לא יכולה, כשאני מספרת היא מתעניינת אבל לא באמת אכפת לה, והיא לא באמת מייעצת לי..
אלו דברים שאני לא מסוגלת עם הילדה הזאת.
יצאנו לעשן.. בזמן שאני מדליקה סיגריה ובאה לקחת את השאכטה הראשונה, פשוט מישהו לקח לי את הסיגריה מהפה, אני מסתכלת ורואה שזאת ספיר, ספיר זאת התאומה של דור.
בחיים לא היינו חברות, כאילו עד לפני שנה. לפני שנה אני והיא איכשהו דיברנו במסיבה אחרת, כשהיא עזרה לי במשהו, ומאז אנחנו נהיינו חברות, אפשר להגיד חברות טובות מידי, לפחות ככה דור חושב.
דור טוען שאני נטשתי אותו בשביל אחותו, אבל את האמת, אני לא חושבת שהוא צריך אותי כבר, הוא כבר לא קורא לי, הוא לא אומר לי לבוא, היא כן, היא כן צריכה אותי.
"אז..? מה קורה? " ספיר שואלת אותנו.
"אממ.. כלום, כמה שתית טיפשה? " שאלתי אותה כי ראיתי עלייה שהיא שיכורה.
"אממ, קצת, 6, 7, או שבעצם 10 .. " היא ענתה לי במילמול של שיכרות.
"את ילדה מפגרת באמא שלי. " יעל אמרה לה. "טוב אני נכנסת פנימה." היא המשיכה והלכה.
"אני נופלת, אני נופלת, תחזיקי אותי." היא התחילה להגיד. "נו, תיפלי" אמרתי. היא תמיד עושה את זה כשהיא שיכורה, היא תמיד צריכה את המישהו הזה שיחזיק אותה, בשביל שלא תיפול. "נווו תחזיקי אותי ! אני נופלת. " היא התחילה להתעצבן ואני מתחילה לצחוק.
אני מחזיקה אותה, ושמה את הראש שלה על הרגל שלי, שלא 'תיפול' יותר.
כשהיא שיכורה היא הבן אדם הכי שברירי בעולם, היא כל כך שברירית ורזה, עד שבקושי רואים אותה לפעמים. כמו שהיא שברירית מבחוץ ככה היא שברירית גם מבפנים. אני מבינה שיש לה בעיות משלה, ושהיא לא רוצה לספר את זה לאנשים, כי היא לא נפתחת לאף אחד, אבל יום אחד היא תגיד, היא תספר. היא ודור לא מדברים, הם לא מדברים כבר חודש-חודשיים, בהתחלה החיבור שלה איתי עזר מאוד כי הם דיברו צחקו ביחד, ואפילו ישבו באותו מקום ויצאו לאותן מסיבות ביחד.
אבל עכשיו הם לא מדברים, הם לא מדברים אפילו מילה, ואני זאת שמגשרת ביניהם, ומנסה שהכול יהיה בסדר.
"ראיתי אותך יוצאת מהחדר, וגם אור יצא אחרייך." ספיר אמרה.
"פאק ראית את זה???" שאלתי, שיט, טוב נו מחר היא לא תזכור כלום, יש לה זיכרון של דג.
"כן, משהו קרה.. ?" היא שואלת. היא מסתכלת עליי כאילו היא יודעת כבר.
"לא, לא קרה כלום.." עניתי לה, והיא מסתכלת עליי ויודעת ששיקרתי, היא יודעת שקרה משהו.
"טוב… " היא אמרה, חשבתי שזהו נגמרה השיחה, אבל היא המשיכה : "אם את לא רוצה להגיד לי.. אל תגידי." ודפקה לי פרצוף.