"מספיק". – פרק 1

פרק 1-
אני עוצמת עיניים, מדמיינת מה יקרה אם..
מה יקרה אם הוא ימות, מה יקרה אם אשאר בחיים, מה יקרה עוד כמה שנים ?
התעוררתי, פתחתי עיניים , הסתכלתי סביב וראיתי את כולם.
אני רואה אותו , הוא יושב לידי, הוא מדבר דרכי, הוא הידיד הכי טוב שלי.
אני רואה איך ידיו זזות ואיך החיוך שלו גדל שהוא חושב.
אני אומרת לו : " לך, תנסה.. " הוא הבין למה התכוונתי, הוא הסתכל עליי במבט של 'למה? בשביל מה?' .
זה לא היה חשוב באותו הרגע, פשוט הייתה לי הרגשה שהוא צריך, שהוא צריך ללכת לשמה לנסות, לפחות לעשות עם זה משהו.
היא עמדה שמה בצד.. חייכה לכל אחד כאילו היא שמחה, אבל ידעתי שהיא לא, ובגלל זה ידעתי שהוא צריך ללכת לבדוק מה איך היא.
אני רוצה שהם יהיו ביחד, ככה יהיה להם יותר טוב.. לכל אחד מהם.
הוא קם, הוא מתחיל ללכת אבל אני רואה איך הוא חושש, הוא חושש להתקרב…
הוא עזר אומץ והתחיל לדבר איתה, שמחתי, עזבתי את זה והמשכתי בשלי.
התחלתי לשתות,
כמו תמיד.
בקבוק בירה , צייסר, ועוד אחד, ועוד שוט.
ככה עד שאני בסטלה.. "תשתי, תשתי, תשתי !" אני שומעת את כולם צועקים לי.
אני כבר לא יודעת מה אני שומעת.. אני לוקחת עוד שוט.
לא היה רגע שלא החזקתי איזה כוס שתיה ביד.
אני רואה אותו מסתכל עלייה ומחייך והיא מחייכת אליו, זה העלה לי פינת אושר בלב, שכן יש משהו תמים בעולם הזה.
אני רואה את עמרי מסתכל עליי, אבל אני מתעלמת. אני הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה שוב.
זה לא יכול לקרות עוד הפעם.
הלכתי לשירותים לשטוף פנים, הוא נכנס.
"צא." הייתי חדה וברורה, שיבין וילך.
"אני לא יוצא, עד שלא תגידי לי למה לא? " הוא אמר.
"אני לא מתכוונת לדבר על זה עכשיו." העלתי את הקול והתחלתי ללכת בזמן שהוא מושך לי ביד.
אני לא נקשרת לאנשים, אני לא מתאהבת, לא מפתחת רגשות, אני מעדיפה להרחיק את כולם ממני בשביל שיהיה להם טוב יותר.
אני נזק הרסני , אני הורסת כל דבר שאני נוגעת בו, ואני לא מתכוונת להיפגע ולפגוע באף אחד.
"תגידי לי ! " הוא התחיל לצעוק והיד שלו פשוט אחזה לי את היד בחוזקה.
"אז שכבנו פעם אחת. זה לא יקרה עוד הפעם."
"שכבנו יותר מפעם אחת.. אני לא מתכוון לשכוח את זה. "
"בשבילי זאת הייתה רק פעם אחת, טעות חד פעמית שלא תקרה יותר. "
אני כבר התחלתי להרגיש לא טוב עם עצמי, התחלתי להרגיש רע.
"אז שזה יישאר רק בתור זיכרון לא בתור שום דבר אחר. " אמרתי לו בטון כבד ורע, הוא הסתכל עליי עם העיניים האלה, הוא בלע רוק שניתקע לו בגרון, הוא לא הבין מאיפה זה בא לי, הבנתי את זה, ידעתי לקרוא אותו.
הוא הסתכל על השפתיים שלי כשאני מסתכלת לו בעיניים ואומרת לו:" מה אתה רוצה? שאבין "
הוא שתק, הוא לא אמר מילה, זזתי, באתי לפתוח את דלת השירותים, והוא סובב אותי והצמיד אותי לדלת.
הוא לא אמר כלום, הוא שתק.
אני מסתכלת עליו מבוהלת, אני שומעת אותו מתנשף, אני שומעת אותו נושם, וככה הבנתי כמה הוא לחוץ.