מסלול החיים וצירופי מקרים

כבר מגיל חמש אנחנו מתחילים להבין שהחיים הם לא לגמרי \'צירופי מקרים\', שיש לפנינו מסלול.
בגילאים היותר קטנים, למשל עד כיתה ה\' ברור לנו שהמסלול הוא:
גן
בית ספר יסודי
חטיבה
תיכון (יש לציין שבתי הספר יכולים להיות גם דמוקרטיים או א\'-ח\', ט\'-י\"ב)
צבא
אוניברסיטה
נישואים
ילדים
בגילאים יותר מאוחרים אותו מסלול עדיין לפנינו אך אנחנו מתחילים לשים לב לפרטים הקטנים אנחנו מתחילים להבחין בהם בערך מכיתה ו\', דברים פשוטים כמו.. (בסדר אקראי)
אהבה ראשונה
נשיקה ראשונה
מיניות (אפילו אם זה מביך)
שברון לב
אהבה כוזבת
חברות
עכשיו, כשאנחנו כבר בני עשרים החיים מתחילים להתחבר, רק מתחילים.
פתאום המסלול כבר לא כל כך ברור, יש כאלו שלומדים י\"ג, י\"ד, אתה לפתע מתחיל לאבד את החברים שחשבת שיעמדו לצדך כל חייך, האוניברסיטה והצבא פתאום כאן שלא לדבר על ציפיות מאמא לנכד. (אמא די כבר הבנו!!!)
אתה פתאום נדרש להיות מבוגר, מסים, משכנתא, דירה, כל החבילה בלי שום אזהרה מוקדמת.

כולם חושבים, כי ככה חונכנו, אם נעשה את הדברים האלו בדיוק החיים שלנו יתנהלו כשורה, ברור שיהיו בעיות בשלב כלשהו אך לא בעיות כמו הפסד הבית או הילדים.
\"אל תעשנו או תשתכרו!\" תמיד אמרו לנו, \"אל תיקחו ממתקים מאנשים זרים!\" אבל למען האמת הממתק הכי מפתה הוא האשליה שמוכרים לנו מגיל צעיר, האשליה שהכל יהיה מתוכנן, והו, כמה שהאשליה הזו הייתה טובה.
תנו לילדים שלכם דמיון, מגיל צעיר העבודה כבאי ושוטר היו בלקסיקון שלנו, רופא, זמר, שחקן וכו\'.
אבל מה עם העבודות החשובות באמת? (לא שהעבודות שציינתי הן לא חשובות, כן?)
מה עם עובדת סוציאלית, עם רואה חשבון, הייטק, מוכרים בחנויות, מפתחי גאדג\'טים וכו\'?
תפתחו את הראש של הילדים, (כמובן לא במובן הפיזי) תגידו להם, כשתהיו גדולים תוכלו להיות בנות ים (תתפלאו אבל יש כזו עבודה, תחפשו בגוגל), תוכלו להיות נסיכים ונסיכות, כל מה שתרצו!
בעולם שלנו אין מסלול אחד, הדבר היחיד שמשותף הוא הלידה ומשם לכל אחד סלולה דרך שונה, אחרת.
אבל לצערי, ואני מצטטת:

35 הוא גיל בו אתה סוף סוף מסדר את הדברים בראש ואז שאר הדברים בגוף מתחילים להתפרק
-קארין לאסצין

אבל זה בסדר, אתם תמצאו את הדרך ואת המסלול שלכם. נראה לי.