ממש לא מה שאנחנו מבינים.

אדם, מחולק לשכל ורגש. מוח ונשמה.
או ש.. לקצת יותר?
הרי שהאינטלקטואל, השכל אוהב לנתח.
לחקל לגורמים קטנים.
ניקח פרח, וכדי להבין אותו, נחלק אותו לעלי כותרת, עמוד עלי וכן הלאה.
ומכאן אפשר להבין שהמוח שלנו הוא סוג של סכין.
אבל מה עם הידיים שמכווינות אותו?
כאן זה ניהיה קצת טריקי, זאת הזהות שלנו.
או אמות המוסר שלפיהם אנחנו פועלים.
אם אנחנו מאמינים בדמוקרטיה הסכין תחתוך לכיוון הזה.
ואם אנחנו מאמינים בדת לכיוון הזה.
בעצם מה שאנחנו מזדהים איתו הופכת להיות היד ששולטת בסכין (השכל שלנו)

אולי כדי להפסיק להשקיע בסכין
ויותר להשקיע ביד.
סכין שמשחיזים אותה יותר מידיי סופה להשבר.