ממלכה של בעתה

כשאני עוצמת את העיניים אני רואה אותך,
מרחף מעליי כמו רוח רפאים, רודף אותי ולא מוכן לעזוב.
אני מנסה לא להירדם, כדי לא לראות את פניך.
העייפות גוברת, העפעפיים נעשים כבדים.
זה כבר לא בשליטתי.
אני נכנסת לעולם שלך,
לממלכה שלך,
החשוכה ומלאת הסיוטים.
אתה המלך שם,
ואני הנערה בצרה,
אבל זה אף פעם לא המלך שמציל את הנסיכה.
הנסיך מזמן מת,
נותרת רק אתה,
בממלכה של חשיכה.
המלכה נעלמה
נבלעה באפלה
נותרת רק אתה
בממלכה של בעתה.
הלוואי ויכולתי להוציא אותך משם.
אבל ברגע שאתה תצא, אני אכנס.
אשלוט בממלכה שהייתה פעם שלך,
אשתגע,
אאבד את עצמי בין המפלצות שמסתתרות בחשיכה.
המלך ישב לעד על כס הדיכאון השחור,
עטוף בגלימה של חרדות.
והנערה שזעקה לעזרה תתעורר בסוף מחלום הבלהות.