מלחמת העולם השלישית

רעיון מקורי שלי!
לא פאנפיק, ולא פארודיה!
אסור להעתיק בשום פנים ואופן, גם לא את הרעיון עצמו!

תהנו.

——————————————————————————–

טוב, זה קטע קצת מוזר שכתבתי ברגע אחד של השראה וייאוש….
הוא מספר על מלחמת העולם השלישית, סוג של…
אשמח אם תגידו לי בתגובות מה דעתכם…
הנה הקטע (חסר השם לבינתיים):

ג´וש ישב מאחורי פח זבל ברחוב סמוך…
הוא שמע פיצוצים שהתקרבו יותר ויותר.
הוא היה מדוכא, והיה אפשר לראות זאת בפניו.
מי יודע אם ימצא שוב את משפחתו?
ענן אפל וכבד של ייאוש ריחף לידו…
הוא לא שם לב לקורה מסביב, והחליט לבעוט קצת באבנים כדי להסיח את דעתו.
"אחת, שתיים, שלוש…" הוא ספר על כל אבן נוספת שבעט.
היו הרבה כאלה, עכשיו שהכל מפוצץ ומלא ברסיסים.
קול צעדים מרוחק נשמע.
ג´וש היה מרוכז כל כך במשחקו שלא שמע זאת.
הקול התקרב אליו יותר ויותר, עד שמשך אותו למסתורו מאחורי פחי הזבל.
"לילי? מה את עושה כאן?" שאל ג´וש בקול רם, לאחר שהופתע לגלות את חברתו לכיתה, לילי.
או לפחות, היא הייתה חברתו לכיתה לפני שפוצצו את בית ספרם.
"מה נראה לך שאני עושה? הפגיזו את הבית שלי, הייתי בדיוק בחוץ, מנסה להוציא זבל מהפחים כששמעתי את הפיצוץ." אמרה, ודמעות נקוו בעיניה.
היא אף פעם לא בכתה לפני המלחמה, ועכשיו הדמעות זלגו מפניה כמעט בכל יום.
"זה בסדר. את יכולה לבכות. גם אני בכיתי כשפוצצו את הבית שלי." אמר לה ג´וש במוכה, והתלבט אם ללטף אותה או לא.
הוא החליט שלא.
בהשמע מילים אלו, הדמעות זלגו מעינייה של לילי כמו מפל, כאילו חיכו בשביל זה 16 שנים.
הן שטפו את פניה המלוכלכים, והשאירו שובל של צבע גוף מאחורי הפנים המפויחות שלה.
לפתע, ג´וש שם לב לדם שנוטף ממכנסה.
"לילי… יש לך דם שם!" הוא אמר, אך היא לא הקשיבה.
"לילי, יש לך דם שם!" אמר שוב, והתחיל להיכנס לפאניקה.
"לילי, יש לך דם שם!" אמר, וכמעט צעק.
אין ספק, הפאניקה השתלטה עליו.
"אה, זה? אני אטפל בזה עוד מעט." אמרה לילי באדישות, שהפתיעה את ג´וש.
"את יכולה בבקשה לטפל בזה עכשיו?" אמר ג´וש ברעד, והדגיש את המילה האחרונה.
"אם אתה מתעקש…" אמרה לילי בקול עייף, נאנחה, וגילגלה עיניים לעבר ג´וש.
היא הוציאה ערכת עזרה ראשונה מהתיק המרופט שהביאה איתה, וחשפה את הפצע המכוער לעבר ג´וש.ם
זה היה כדור, ועוד אחד. שני כדורים נורו לעבר שוקה של לילי, והשאירו פצע מדמם במיוחד.
לילי טיפלה בפצע כמו מקצוענית, הוציאה את הכדורים, ניקתה את המקום, תפרה….
לבסוף, היא כרכה תחבושת סביב המקום, וידקה אותה עם סיכת ביטחון.
"סיימת כבר?" שאל ג´וש, כשגבו מסובב לעבר לילי על מנת להימנע מהמראות.
"כן, פחדן אחד. אתה יודע, אם אתה רוצה לשרוד במלחמה הזאת, תצטרך להצרגל למראות הכדורים, הדם, והגופות. אה, כמעט שכחתי משהו." היא אמרה, והוציאה קופסה מלבנית גודלה, בערך חצי מגודלו של ג´וש מתוך תיקה.
ג´וש היה מופתע מכמות הדברים שהתיק יכול להכיל בתוכו.
לילי פתחה את הקופסה, והוציאה משם ילדה קטנה, בת 4 לפחות, עם שיער שחור כמו לילי, ועיניים כחולות.
ג´וש אהב יותר את עינייה הירוקות והחתוליות של לילי.
"ג´וש, תכיר את סוזי. היא אחותי הקטנה, היא יצאה איתי לחפש אשפה, היא ממש מומחית בזה, ואז שמעתי את הפיגוע בבית. הכנסתי אותה לתוך הקופסה שהייתה אמורה להיות מיועדת לזבל, כדי שלא ייקחו אותה כמו שאר הילדים…" היא אמרה, ו]ניה נעשו עצובות וקודרות.
היא התעשתה, והוציאה מתיקה שעועית.
"ג´וש, רוצה קצת ש´ועית?" שאלה במבטא הרחוב הכבד שלה.
"בטח. אני מת מרעב. לא אכלתי איזה יומיים." אמר ג´וש, וליקק את שפתיו.
"היא לקחה את הסכין שלה מחגורתה, והוציאה את המכסה במיומנות.
"קח, תתכבד." היא אמרה, והושיטה את הקופסה לג´וש.
הוא לקח חופן, ודחף הכל לפיו בלי לחשוב פעמיים.
"אני לא הייתי ממליצה לך לעשות את זה. מי יודע מתי תמצא שוב פחית של ש´ועית, ט´ימה כמו זאת?" אמרה בנימה לגלגנית כלפי ג´וש, וגלגלה עיניים.
"היא לקחה רבע חופן, והכניסה לפיה, ולאחר מכן נתנה חצי חופן לסוזי.
"תודה לילי." אמרה סוזי במתיקות שגרמה ללילי להתפוגג.
לילי הסתכלה טוב טוב ימינה ושמאלה, ראתה שאין אף אחד בסביבה, ואטמה את המחבוא שלהם בחתיכות קיר הרוסות.
היא הוציאה שמיכת צמר עבודת יד, וכיסתה אותה ואת סוזי.
"צריך לנוח לקראת מחר. את רוצה להצטופף איתנו בשמיכה, ג´וש?" שאלה לילי.
ג´וש לא ידע תא נפשו מרוב שמחה, ועיניו הכחולות קיפצו מחוריהן.
הוא שכב ליד לילי, ולחש לשתיהן.
"לילה טוב". וקיווה שכך באמת יהיה.

———————————————————————————————————