the mother fucker
סיפור ראשון שלי שהוא עזר לי נורא, כזה פירוט על הסיעור מוחין שעברתי עם עצמי (שדרך אגב עברתי תוך כדי שרשמתי את הסיפור ^^) .

מלחמה בעלת שני חיילים

the mother fucker 10/07/2013 937 צפיות 9 תגובות
סיפור ראשון שלי שהוא עזר לי נורא, כזה פירוט על הסיעור מוחין שעברתי עם עצמי (שדרך אגב עברתי תוך כדי שרשמתי את הסיפור ^^) .

אתה מבין שיש מלחמה כאשר אתה יושב לבד ומתחוללת בתוכך סערת רגשות שמחכה להתפרץ. כשהלב צועק לנטוש והמוח אומר לאחוז בחבל בכל כוחותיך ולהמשיך לטפס, מי אמר שהלב תמיד בצד הטוב? אתה לא עומד בלחץ ומתחיל לזלוג דמעה או שניים. ממה זה נובע אתה שואל את עצמך? אולי לרגע תעשו הפסקת אש וצאו לטיול קטן בזמן שיהיה לפחות טיפה סדר בכאוס המשתולל שם. אתה חוזר לתקופה בה היית בודד ללא חבר אחד אמתי שלא תקע לך סכין בגב ושהיית למושא הצחוק של סביבתך. היית יושב בשירותים ובוכה על מר גורלך וגורם ללב שלך כאב וצער, מה שלא ידעת הוא שנשאר לך מאז צלקת שהיום
מייגעת אותך ומתנגדת לך ולדרכך. יופי, אני רואה שהתחלת להפנים, בוא ונמשיך את המסע. נכנסו כרגע לתקופה שבה הכול יותר טוב, אתה מחייך וחבריך אוהבים אותך אבל עדיין חלק ממך מת עדיין הדמעות חונקות אותך למרות הכול אתה נשאר חזק ומפעיל את שכלך כאשר אתה יודע איך להתנהג ואיך להגיב וכאן אתה מבין שלמעשה אימנת אותו לעשות את הטוב ביותר בשבילך ולעזור לך כאשר אתה במצוקה אמתית . אתה יודע עכשיו מהם האינטרסים של שני הלוחמים ומי מהם ינצח. כן נכון, זהו המוח. עכשיו שהחושך שבו התגוררת התבהר פתאום, הבנת למי אתה צריך לעזור בקרב לנצח. אתה מנגב את הדמעה מתחיל לחייך ומעודד את הלוחם שהסקת שהוא נמצא לצידך.


תגובות (9)

גילי זה יפיפה !
רואים שזה מכול הלב, אותי הכנסת לתוך המסע הזה באמצע הקריאה.
זה מדהים !

10/07/2013 12:45

וואו. וואו!!
זה ממש מדהים, הכתיבה, הרעיון, וואו!!
והנה אני אומרת את זה שוב: וואו!!!
LOVE
PIZZA

10/07/2013 12:45

תודה ענקיתת אני השקעתי בזה ממש באמת תודהה זה לא מובן מאליו התגובות שלכם!!! טנק יו

10/07/2013 12:49

רואים שזו כתיבה אמיתית, ישר כוח גילי, אני שמחה שאתה מתעודד יותר ויותר..
(=

10/07/2013 13:01

ואוווווווו גילאור חמודי ואווו איזה כתיבה יפה אתה כותב באמת מהלב איזה כישרון אני שמחה בשבילך שאתה מתחיל להבין את עצמך אני מרגישה שכבר יותר טוב לך
כול הכבוד תמיד פה בשבילך
לילה מקסים…
אוהבת שרית

10/07/2013 13:45

גילאור תקשיב ותקשיב טוב-אתה לא רושם יותר על התאבדות!!!
זה שיא הנשמע כמו התאבדות!!! אני אבוא עליך הביתה ואדפוק לך נעל בראש!! עם עקב של 15 סנטימטר!
אבל לפחות זה עוד איכשהו ניגמר טוב!
:)

10/07/2013 13:45

תודה רבה וזה לא על התאבדות…..

10/07/2013 14:23

אני חוזרת על מה שאמרו פה כבר די הרבה: וואו…
המחשבה, הרעיון, ואיך שהוצאת את זה לפועל… מרגישים שעבדת על זה הרבה, אבל באותה מידה גם זה מרגיש לי כאילו אתה פשוט… מוציא את זה מאיפשהו.
וזה מתבטא פה כלכך יפה, כלכך… נכון.
אין לי מה לעשות חוץ מלדרג את הסיפור הזה, בדיוק בכמות שמגיעה לו.

10/07/2013 14:47

תודה רבה ממש תודה ענקית!!!!

10/07/2013 16:21
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך