מכתב אהבה..(תכנסו)

"היי..
אני לא יודעת איך.. אבל למילים שלי אין אומץ לצאת מהפה אני מרגישה שהדף הזה הוא המקום יחידי שאני יכולה להגיד את זה כבר..
אני פוחדת להגיד..הפחד לאבד אותך..ואת הצחוקים שלנו ואת השיגעונות שלנו..
ואת הסודות שלנו ואת זה שאתה היחידי שמבין אותי ממבט בעייניים
בחודש וחצי האחרונים הצלת אותי..
אולי לא ידעת את זה..
עברתי תקופה ממש קשה,הרגשתי תמיד לבד נופלת לבור ללא תחתית וממשיכה ליפול שוב ושוב עמוק יותר,חשוך יותר עד שהרגשתי שאני עולה למעלה..בחזרה לאור ובמשך חודש וחצי לא נפלתי
כי אתה עזרת לי כי את היית הסיבה שלי לחייך חיוך אמיתי,לא מזויף כמו תמיד..אתה בקושי ידעת מה עובר עליי לא ידעת את הThe big secret אבל איכשהו בצורה מוזרה כזאת הרגשתי שאתה יודע שזה הדדי
וניסיתי להגיד לך את שלושת המילים .. לא רצית לשמוע אותם.. וויתרתי ושנינו סובלים אז הנה אני כאן כותבת לך את המכתב הזה..מנסה למצוא מילים .. שיתאימו לך..
אני כבר לא יכולה לשמור את זה בבטן..
אני אוהבת אותך.."

לשלוח או לא לשלוח..?
החלטתי לוותר ..אני ישמור את המכתב לעצמי..
הכנסתי את המכתב למגירה ..יום ועוד יום חודש ועוד חודש שנה ועוד שנה .. סיימתי כבר את החטיבה .. עוד שנה ועוד שנתיים עברו.. סיימתי כבר את התיכון ועוד שלוש שנים עברו אני כבר אחרי צבא ועוד שנה עברה ואני כבר מתחילה לחיות, אני כבר בת 24 התקדמתי בחיים התחלתי ללמוד,לעבוד ולא שחכתי אותו שהציל אותי ואת המכתב? לקחתי תמיד למקומות חדשים שיביא לי מזל..היום אני מתחילה לעבוד במקום חדש של הייטק.. לקחתי את המכתב בתיק חייכתי למראה ויצאתי מהבית מחשבות על העבודה הדהדו בראשי..עד שלא שמתי לב .. רגע אחד הלכתי ברחוב ורגע אחרי נפלתי.. לקח לי כמה שניות לחזור..איש אחד שנתקלתי בו עזר לי לקום וחייך עליי הוא היה ניראה לי ממש מוכר..!"זה אתה?!"שאלתי"כן אם זאת את?" וכן זה היה הוא עייניו הירוקות שהפנטו אותי כמו תמיד בהקו..שיערו לא השתנה במקצת.."בא לך לבוא לקפה?"הוא היציע היסתכלתי בשעון וראיתי שהקדמתי ויש לי עוד חצי שעה חופשית.."בשמחה" אמרתי והתקדמנו לכיון בית הקפה השלמנו פערים ודיברנו כל אחד סיפר על החיים שלו במקצת.."את יודעת שהייתי מאוהב בך מהחטיבה?"הוא אמר"באמת?"אמרתי עם חיוך.."כן ואיך הייתי מתרגש מהצחוקים שלנו ומהשיגעונות שלנו.."גם אני סוג של.."אמרתי.."היה יכול להיות שם סיפור אהבה גדול.." הוא אמר..ולפתע צלצל הפאלפון שלו.."הלו?..כן אני בדרך לעבודה..אני עם ידידה בבית קפה..אני ידבר איתך אחרכך נתראה בבית.. גם אני .." טוב אני חייב ללכת נשמור על קשר"הוא אמר והביא לי כרטיס ביקור של רופא עם הפרטים שלו..דמעה זלגה מעייניי ..
אולי אני כבר לא אוהבת אותו אבל אני תמיד זכרתי אותו בכל השנים האלה ואני תמיד התגעגתי אליו ותמיד הרגשתי אליו משהו אולי זאת לא אהבה ..אבל זה סוג של רגש..אני תמיד יזכור את סיפור אהבה שלא מומש..
"סבתא ומה איתו עכשיו?"האמת שאני כבר לא יודעת מה איתו לא דיברנו כבר קרוב ל50 שנה אני מקווה שיש לו חיים טובים.." וזה זה? ככה נגמר לו סיפור שלא היתחיל?" כן,בערך" מי רוצה גלידה?"! בני הגדול צעק בבית "אני אני אני!" הנכדים ענו לו ורצו למטבח..
אולי עברו יותר מ50 שנה אבל אני לא ישכח אותך.. הוצאתי את המכתב מהתיק שלי,מאותו התיק ועיינתי בו..דמעה קטנה זלגה מעייניי..אני עכשיו לא אוהבת אותו ולא מרגיש אליו משהו אבל אני תמיד יזכור את הבן אדם שהציל אותי מהבור ללא תחתית..