מכונת רגשות

יש כאלה שמחפשים עדיין תשובה ,
הם מחפשים את עצמם כאילו לא היו.
ויש שמצאו את עצמם ככה זה נראה .
שבתוכם החלל הריק לא נעלם .
כולם בתוך שגרה אחת גדולה ,
להיות מכונות בתוך שגרת החיים זה נהפך לנורמה.
בלי רגשות.
הרגשות יצאו מהשגרה ,הרי בשביל מה צריך אותם?!
זה מסיט לי את הדרך המכוונת ,כמו מכונה.
ישבתי ברכבת , התחנה ריקה .
אני והנס של הבוקר.
שמתי את הפלאפון בצד ,והתרכזתי בעצמי.
התחנה התמלאה באנשים ,
עסוקים בתוך שגרת החיים ,
הם נמצאים אבל לא נראים .
והיה איש אחד שישב לידי
האיש ההוא עם האוזניות ככה ראיתי אותו
המוזיקה בפול ווליום בתוך עולם משלו.
ומתחיל לרקוד מול האנשי עוברי שב,
כאילו לא אכפת לו .
הוא מוזר מה הוא עושה? זה לא חלק מהנורמה .
נהפכנו למכונות.
החיוך שמסתיר את הכאב ,הרבה יודעים לעשות.
אבל אף אחד באמת לא יודע לחייך שצריך.
ואז הבנתי שהוא שבר את המוסכמות.
האיש עם האוזניות ,ככה קראתי לו .
הוא האיש שעובד עם הרגש ולא עם הראש.
אוליי בעצם לא כולנו נהפכנו למכונות.