מכבסת האלוה-ים

הינה יצאתי ממכבסת האלוה-ים.
בידי האחת עלה של זית, בידי השנייה זיקוקים.
שיר נשמה, שיר תמידי,
לך אלוה-י תפילתי, לך כוונתי.

נקייה כיו֯נה, כשלג צחורה.
אור בוהק מעורי, אור התורה.
פס תכלת מעל עיניי, ופס לבן בלב.
לראשי עטור זר זהב, ובפי שירת הלל.

בדמיוני קדש קודשים,
כהן גדול בלבוש לבן, בלבוש זהובים.
שופר קורא בקול, עוטף כאבנו,
שופר נשמע בקול, מאחד שברנו.

דמעה נופלת, דמעה עולה.
לב סגור, גם הוא נשמע.
והתשובה היא פשוטה ממה שחושבים,
ביום כפרתנו, שערים אינם נעולים.

באוזניי מהדהד 'סלחתי כדבריך',
ולא, לא בגלל צידקותי אלא מפני רחמיך.
כי לא נכנסתי למשפטו של שופט בשר ודם,
נכנסתי להיכל יוצר האדם.