"מי אנחנו?" (מוקדש לפוצי שלי!!)

מכירים את החברים האלה שפשוט לא נמצאים בעולם הזה?
מעופפים בדרך מוזרה כזאת, פשוט… מוזרים בעצמם.
החברים האלה שחושבים שהכול מובן מאליו ושתמיד הם יהיו שונים וכך צריך להתייחס אליהם. ברחמים.
מכירים את החברים האלה שחושבים שהם פשוט משהו?
יש להם כישרון מטורף והם הורסים לעצמם את הכול ברגע שהתהילה מתחילה.
ברגע אחד, אומרים להם שהם מדהימים והם כישרון והם בצניעותם אומרים "תודה" ביישני, וברגע השני, הם מתנהגים כאילו הם מלכי העולם ואומרים "אני יודע\ת…" ב'צניעות'.
מכירים את החברים החננים האלה?
אלה שיותר חנונים ממכם? ואתם, הלוזרים של השכבה, פשוט מרגישים מגניבים בטירוף לידם?
מרגישים טוב, אבל גם מרגישים רע כי הם החברים שלכם, אבל יש בהם משהו מעצבן.
משהו לא ברור.
משהו… ילדותי.
כן, ילדותי זה בדיוק המילה.
מכירים את החברים הילדותיים שלכם?
אלה שבגיל 14 עדיין משחקים משחקי תפקידים עם אחיהם הקטנים?
אלה שעדיין משחקים בסתר בבובות, או שפשוט עושים שטויות שנראות לכם כול כך חסרות היגיון שזה לא נורמלי?
אלה שעדיין מידי פעם מגניבים מוצץ, או חייל צעצוע כדי לשחק במיטה.
מכירים את החברים האלה שתמיד חולים?
כול שבוע באותו היום הם לא מגיעים לבית הספר.
או אלה שבאמת תמיד חולים ולא מגיעים ימים על גבי ימים, כול כך הרבה ימים שלפעמים הם צריכים להשלים שני מבחנים בשבוע שבו יש שלושה מבחנים, והמורים שלהם כבר לא יודעים מה לרשום להם בתעודה.
מכירים את אלה שלפעמים אתם חושבים שהם פשוט מטומטמים?
בגלל המעשים שלהם.
למשל; חבר שמבריז בגלל שהוא חושש להיראות חנון מידי אם לא יהיו לו לפחות 4 ימי חיסור בתעודה.
כאילו שמישהו מלבד החברים שלו בכלל ישאל כמה ימי חיסור יש לו.
או החברה הזאת שפשוט נואשת להיות חברה של הילד הכי מגעיל, כי הוא כול כך יפה ומצחיק…
מכירים את החברים האלה שפשוט מגניבים לאללה?
אלה שבגלל עמדותיהם ודעותיהם, או צורות ההבעה והשונות שלהם, הם לא מקובלים?
ואתם מרגישים רע, כי יש לכם חבר מוכשר ומדהים שפשוט לא נמצא בסולם החברתי.
ואז אתם שואלים אותו, "זה מפריע לך?"
והוא עונה לכם "אני בסדר איפה שאני, עם החברים שלי" ואתם הכי שמחים בעולם.
אתם קולטים שאתם מוקפים בחברים אוהבים, למרות שאתם לא מדורגים כול כך גבוה בסולם החברתי.
ואז, בא אליכם חבר ושואל אתכם "לא מפריע לך שאנחנו לא מקובלים? לא נמאס עליך שתמיד בוחרים אותנו אחרונים בשיעור ספורט? שאומנם אתה הכי מגניב ביננו, אבל בין המקובלים יותר, אתה פשוט חנון חסר תקווה עם קצת אומץ לדבר עם האחרים?"
ואז אתם מבינים שאתם המגניבים, והמגניב שלכם, שנתן לכם השראה, גאה בכם שהוא הצליח לשנות אתכם לטובה.
כי בסופו של דבר, לא משנה מה המקובלים, או האחרים חושבים.
בסוף משנה רק מה אתם וחבריכם חושבים.
על החברות שלכם, על הדעות והשוני.
על הדמיון ועל המשחקים הילדותיים, ופתאום אתם שמים לב שלחבר הזה, אתם 'המגניבים' ולחבר הזה אתם 'הילדותיים' ולחברה הזאת אתם 'הרציניים'.
לכול אחד יש את רמת הקריטריון שלו.
מי נחשב ממש רציני, מי ילדותי, מי מגניב, מי מוכשר בטירוף, מי מסריח, מי אידיוט, מי חכם, מי חנון.
ואז אנחנו תוהים לעצמנו, ושואלים את השאלה הכי חשובה.
"מי אנחנו?"