מישהו בתוכי

יש את האנשים שכאשר משהו רע קורה הם מנסים לעודד ואומרים הכל לטובה. תעצרו לרגע ותחשבו על זה, אתם באמת מאמינים בזה? אתם באמת חושבים שזה שלא התקבלתם לעבודה, עברתם פרידה כואבת, נכשלתם במבחן, פשטתם רגל, פוטרתם, כל אחד ומה שקרה לו, זה היה לטובה?
אני הייתי אומרת שלא. שנאתי שאמרו לי את זה, התעצבנתי וזה עשה את ההפך מלעודד אותי. הטחתי בצד השני כמה יכל להיות טוב אם הדברים היו קורים אחרת. כל דבר טוב שקורה עכשיו יכל להיות יותר טוב ממנו במציאות מקבילה בה הדברים היו מסתדרים כמו שרציתי שיסתדרו. אז לא? לא הכל לטובה?
אני לא יודעת לומר לגבי הכל זה רחב מידי אבל בוודאות חלק מהאירועים שלא היינו רוצים שיקרו, היו לטובה.
האירוע ששבר וריסק אותי, התגלה להיות זה שהציל אותי.
חשבתי שאני יודעת מה אני רוצה לעשות, שאני שלמה עם עצמי, שטוב לי, אז מה אם אין לי זוגיות, אהבה, היא עוד תגיע, אז מה אם אני קצת ביישנית ושקטה, זה האופי שלי מה רע בזה? אז מה אם אני לא מצליחה לנהל שיחה עם אמא שלי מבלי להגיע לצעקות ובכי? אז מה אם לפעמים אני מרגישה קצת לבד? אז מה?
אז זהו שמתחת לפני השטח היו לכך סיבות, סיבות שהשפיעו עליי, גרמו לדברים האלו ואחרים, שבעצם סה"כ היו תוצאה של רגשות חבויים, אירועים מוסתרים ומסיכה אחת.
מעטים ראו אותי, לרגע, דרך הסדקים במסיכה. רוב האנשים, לא מכירים אותי. אולי, אף אחד לא מכיר אותי באמת.
האמת היא שגם אני לא מכירה את עצמי.
שמישהו אמר לי שהוא מכיר אותי, זה הכעיס אותי, כי ידעתי שזה לא נכון. לא יכולתי להסביר למה זה לא נכון אבל הרגשתי את זה עמוק בתוך הלב. שיש בי משהו, מישהו, שרוצה לצאת, שרק רוצה לצעוק אני שם, תראו אותי, זה אני.
אבל את כל זה, לא ידעתי, לא היה לי מושג שיש מישהו קטן בתוכי שנעול, מנסה שישמעו אותו אבל אין מי שיקשיב לו אז הוא נשאר סגור, חבוי ולקח איתו חלקים נוספים.
הכאב והכישלון פתחו לו חלון.
לא תמיד המישהו הזה בתוכנו יודע לנצל את החלון שנפתח, הוא מצפה לדלת, אבל לפעמים, אם החלון מספיק גדול והוא מספיק בשל הוא יודע שיש לו הזדמנות.
המישהו הקטן שגדל בתוכי, ניצל את החלון ויצא לחופשי.
הכאב גרם לתהפוכות בתוכי, לבלבול, לחוסר סדר ובלאגן גדול ואפשר לאיש הקטן שבי, שהתחבא, לצוץ על פני האדמה.
ביקום המקביל, הוא נשאר חבוי, המשיך לשתוק, לכאוב, לקח ממני כוחות ורגשות. המשכתי לעטות את המסיכה שמנעה ממני לראות ולהיראות.

ביקום האמיתי,
נשברתי, כאב לי, סבלתי והתמודדתי.
לאחר שהתאחיתי, הייתי שלמה יותר מתמיד.