מיים שקטים חודרים עמוק ( סיפורה של שיר)

כשהחלטתי לפתוח קובץ חדש בוורד ולא סתם ניגשתי למחשב. זה לפני שקרה המקרה של תכלת וכל מי שסובבה סביב העניין הזה. כי רציתי לחשוב על סיבה אמיתית מהלב , לא מהראש שתגרום לכתוב דברים כנים ונכונים. כל מי שמכירה אותי, מהכיתה ומבית הספר לא יודעת על הרגשות שאני שומרת אותם לעצמי.
זאת אומרת, שלפתוח קובץ חדש בוורד, כי בנוסף לכך שרציתי לספר לכם את מה שקרה עם תכלת, ברור לי שכל מי שתקרא את הסיפור שאני כותבת. לא תבין את מה שכתבתי ולמה לכל הרוחות ילדה בת חמש עשרה , מחליטה ביום בהיר שהיא רוצה לכתוב את כל מה שעובר עליה ולא מתוך חוסר צדק שאני מרגישה בכל פעם שמקטלגים אותי תחת השם "כיתה מקדמת" במרכאות מלאות. לא הבנתם? תכף אסביר את כל מה שכתבתי כאן . כשנגיע לקטע הזה של למה אני כותבת את כל מה שקרה לי, אתם בטח לא מבינים למה בדיוק אני מתכוונת. אבל כשנגיע לפרק הזה , אני אסביר לכם למה ובאיזו סיבה אני כותבת את הסיפור הזה. אבל קודם כול אני רוצה להסביר שהגיעה אלינו קבוצת תלמידים חדשים שהצטרפו לשכבה שלנו ולומדים ביחד עם טום ואוראל ושאחד מהם נעשה החבר שלי, איש ושמו תו.
אבל מה שלא העיזו לספר לי היה בעצם הסוד של תו, שהייתה לו חברה בשם צליל. צליל הייתה נערה גבוהה ומרשימה , בעלת עיניים תכולות, אוהבת לקנות הרבה נעליים בכל מיני צבעים. בכל פעם שהייתי איתו , הייתה לי איזשהו הרגשה משונה שלא הפסיקה להציק לי. למה לא יכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות. מה שהפחיד אותי עוד יותר שתו ינטוש אותי , אבל בוא נעזוב את תו, נדבר עליו אחר כך כשנגיע לנקודה שבו הבנתי שהכול אצלו מזויף , כולל האהבה שלו כלפיי.
אני וצליל לא היינו חברות ואפילו לא היינו משוחחות אחת עם השנייה. הייתה לי התחושה כאילו הוא התרחק ממני. ולא הבנתי למה הוא עשה את זה. חשבתי בכל פעם שהוא היה מתרץ שיש לו מבחנים במדעי החיים ומדעי הטבע, שהיו לו סיבות משונות לצאת עם החברים שלו ורק לא איתי. משום מה, התפלאתי שאף פעם הוא לא העז לומר לי את האמת. האמת שהוא הסתיר ממני שצליל הייתה החברה שלו עוד לפני שבכלל הספקתי לקחת ממנו את המספר הטלפון שלו ולהוסיף אותי לקבוצת החברים שלי בוואטסאפ.
מתחת לחיוכים שלו , ולחזות התמימה שלו, קיים נער ענייני ואנוכי שיש לו שתיי חברות במקביל , והוא התנהג אליי כאילו הנסיכה שלו בזמן שהחברה שלו צליל עשתה את עצמה כאילו היא חברה טובה שלי.
האמנתי שהוא החבר שלי באמת , לא אחד שנמצא כי הוא לא מכיר אותי כמו שאני. הגעתי לאותו מצב כפי שהייתי בכיתה ז' , שבורה ומרוסקת משברון הלב שחוויתי ועם מה שאני צריכה להתמודד.
זה לא היה מפני שלא ידעתי להתמודד. זה היה מפני שלא פקחתי את העיניים שלי נכוחה כדי לראות את האמת כמו שהיא. חשבתי שאני ממש מאושרת מהידיעה שיש לי חבר כמו תו ושאני נמצאת ממש במרכז העניינים. אבל לרוב הבנות בכיתה שלי , זה לא היה ממש נכון לגביהן. כי איך כשנודע לי שתן אינו נער תמים וטוב כפי שחשבתי, מייד הסתנוורתי בשנייה. להגיד לכם מה אני מרגישה? אני מרגישה כאילו פירקו אותי לחתיכות קטנות ופיציות של שברון לב שלי. מעולם לא חשבתי שככה נער יסנוור אותי כמו שתו עשה.
בא לי לשכב מתחת לשמיכה ולהגיד ש… פשוט! פשוט נמאס לי מהחיים האלה. אני לא אעשה את זה בשבילו , אני אמשיך לחיות את החיים שלי משום שאני חייבת להמשיך הלאה וללמוד עד הסוף כי עוד כמה שנים יעברו בהניף אצבע ואני לא אספיק לעשות כלום.
תגידו מה שתגידו, בשבילי זה לא היה צודק כל מה שהתו הזה עשה. ולא רק על כך שהייתה לו חברה. החיוך הזה של צליל , גורם לי להרגיש כלפייה וכלפיו בוז. זה רק מה שאני יכולה לומר עליו ברגעים כאשר אני יושבת מול המחשב ומקלידה כל אות , מחשבה ורגש אותו אני מעוניינת שתדעו.
על מה שקרה עם חברתי הטובה תכלת וכל מי שקשורה לכל העניין שלה, אני אספר לכם בהמשך. כשנגיע לפרק הראשון כשאני אמצא זמן פנוי אז אוכל לספר לכם בצורה יותר מפורטת . זה לא שהחלטתי יום אחד לפתוח קובץ חדש של וורד ולכתוב לכם את כל מה שאני מרגישה בבת אחת. אבל החלטתי שאני הולכת לכתוב את זה באופן הדרגתי.
זאת אומרת , שפתחתי קובץ וורד חדש והצלחתי רק לכתוב כמה מילים בודדות. חוץ מהפעמים שהזכרתי את החברה הכי טובה תכלת הרבה מאוד פעמים.
עם כל הצער שבמותה , אני מוצאת שמאוד קשה לי למצוא את המילים הנכונות כדי לתאר את מה שעובר עליי יותר טוב.
הרבה מבנות כיתתי אומרות עליי את המשפט הידוע " מיים שקטים חודרים עמוק" אני לא מבינה למה אומרים לי את זה כל הזמן. בזמן שאני שותקת ולא הרבה מדברת, אז מה פתאום הן אומרות את זה עליי?
אני לא יודעת למה! ואני גם לא מבינה איך הן אומרות עליי שאני שקטה ואי אפשר ללמוד דרך השקט שלי והעשייה הצנועה שלי שאני שווה הרבה יותר ממה שאני משדרת להן.
אני לא מצליחה לגרום לעצמי להאמין שאני יכולה ובכך שיש לי היכולת ללמוד בהרבה תחומים, המשמעות היא שאולי יהיה לי ביטחון עצמי. שאני אדע מה אני רוצה ולאן אגיע בעתיד.
כי אני צריכה שיהיו לי שאיפות וחלומות.
גם אני יודעת שכדי שדבר טוב יקרה אני צריכה להתאמץ ולעבוד קשה. צריך לחכות בסבלנות ולהמתין לרגע הנכון והמתאים בשבילי. מה שאומר, שבעתיד הקרוב אני אצטרך לתת את הכי טוב שלי כדי להצליח.
אני מאוד אוהבת להגיד שאני בעלת ' שאיפות וחלומות שלי' אבל אף אחד לא יודע שלהגיד בפה זה רחוק מאוד מכדי להתגשם, צריך גם להיות מעשיים ומודעים מתי זה הרגע הנכון והאמיתי בשבילי. זאת אומרת , שקיים מרחק מאוד ארוך בין לממש את השאיפות ואת החלומות לבין להגיד בפה שאני רוצה להצליח.