מיוחדת

מעולם לא הבנתי למה העולם לא הבין אותי הייתי בסדר הייתי רגילה כך חשבתי אבל אמא תמיד אמרה שאני מיוחדת – שאני לא רגילה ולכן אני אחרת אני שונה.

שגלי ואני היינו משחקות לפעמים בתופסת ולפעמים במחבואים בגן ושהייתי חוזרת הבייתה אחרי זה אמא הייתה באה ושואלת איך היה בגן ושהייתי מספרת לה ששיחקתי עם גלי חברתי הטובה היא בכתה ואני לא הבנתי ושאלתי אותה למה היא עצובה הרי גלי היא חברה טובה היא אמרה שאני מיוחדת וזה למה היא בוכה. בלילה אחרי שכולם הלכו לישון ואני תמיד הייתי נשארת ערה , אמא ואבא היו באים וביקשו ממני ללכת לישון והסברתי להם שאני לא יכולה כי אני שומעת את השכנים שמדברים והם לא נותנים לי מנוחה הסברתי להם ויותר הסברתי לעצמי הם אמרו שהם לא מדברים וכנראה שמעתי משהו אחר נתנו לי חיבוק חם והלכו לישון, ומיד אחרי שהלכו השכנים המשיכו לדבר שוב. יום אחד שחזרתי הבייתה עם אמא שאלתי אם אפשר להזמין חברה ואמרתי שאני מדברת איתה עם הילדה החדשה שהבטחתי לאמא שאכיר לה אותה בבית, ואמא ניסתה להסביר לי שהם לא פה אבל בבית ספר הם תמיד איתי אמא אמרה שהחברים שלי מאוד מיוחדים. יום אחד כשהמורה קראה בשמי בקול נוקב וחד באמצע השיעור כך שכולם הרימו מבט והסתכלו, שאלה למה אני לא מקשיבה אמרתי לה שאני שומעת אותם את האנשים שמסביב שקוראים לי ולא נותנים לי מנוחה והענישה אותי לעמוד בפינה בזמן שכל הילדים הסתכלו וצחקו. יום אחד שהייתי עם אמא בקניון ונכנסנו לחנות בגדים היא השאירה אותי לבד בזמן שהלכה לקנות לנו שתייה ואז הם התקיפו אותי מכל הכיוונים האנשים שדיברו שייקחו אותי ושמעתי אותם קוראים בשמי, המוכרת הסתכלה עליי בבהלה ושאלה למי אני מדברת אבל לא שמעתי אותה אמא הגיעה ומצאה אותי בוכה בהסטריה לא רגילה ורועדת בכל גופי ושאלה מה קרה הסברתי לה שהם היו פה ורצו לקחת אותי, ומאז לא יצאתי הרבה מהבית.

הם תמיד דיברו איתי גם גלי חברתי הטובה שלכל מקום אותי כמעט ליוותה וגם השכנים ששמעתי אותם רק בלילה כל פעם לפני השינה שאף פעם לא הלכו לישון וגם האנשים המפחידים שבגללם לא יצאתי מהבית כי איימו עליי שיקחו אותי ואמא ואבא לא יוכלו לעשות שום דבר.

יום אחד הלכנו למקום רחוק , אני אמא ואבא הייתי קטנה לא זכרתי הרבה הם דיברה עם איש שאמרו לי שהוא רופא וששאלתי למה אני צריכה רופא הם אמרו שהייתי חולה ולכן אני צריכה תרופה אמא יצאה מהרופא ובכתה אבא יצא מודאג ונראה עצוב וששאלתי אותם מה קרה ולמה הם עצובים הם אמרו לי שהם אוהבים אותי ושאני לא כמו כולם אני מיוחדת – אני שונה.

אמא אומרת לי שחברים הם לא ספרים וחברים הם לא ציורים, חברים הם לא אוויר ולא מים חברים לא שומעים בראש וחברים הם אמיתיים ובדרך כלל אותם רואים,

אחרי אותו היום בביקור אצל הרופא שנתן לי לקחת כל יום תרופות ומאז שהתחלתי ללכת לפסיכולוג אמא יום אחד באה לחדרי ואמרה שהיא רוצה לדבר איתי, היא הסבירה לי שאני אחרת אני שונה וזה לא אשמתי ושגלי לא אמיתית והשכנים לא מדברים בלילה , ושאני שומעת אותם הם לא באמת מדברים איתי הקולות בראש, אמרה שאני בסדר גמור ואמרה מילה קטנטנה מילה קטנה ולא משמעותית מילה שבעצם הסבירה אותי למה אני שונה – סכיזופרניה זאת היא המילה
ואמא חיבקה אותי ואמרה שהיא תמיד תאהב אותי גם אם אני אחרת גם אני שונה, וזה למה אני מיוחדת כך אמא תמיד אמרה.