מטומטמת

בזמן האחרון אני חושבת שאני מטומטמת.
ברצינות, יותר מתמיד.
כי אני הייתי בטוחה שאני מבינה, אבל בעצם אני לא.
אני מגלה צדדים מחרידים חדשים בהתנהגות שלי, ובאישיות שלי.
חשבתי שאני יוצאת משליטה אם אני לבד יותר מדי זמן.
התברר שזה קורה גם כשאני עם אנשים, רק בצורה שונה, כזאת שפוגעת בהם, ולא בי.
לבד.
אני חושבת שאני מטומטמת כי איכשהו נתתי לכל הקשרים שלי להתפורר, גם לרופפים ביותר וגם לחזקים ביותר.
או שאולי לא היו מעולם?
וגם לא נתתי לקשרים טובים להתחזק. דווקא כשהכי הייתי צריכה. למה?
אני חושבת שמשהו לא בסדר איתי.
אני חושבת שזה נראה כרגע כאילו אני שקועה ברחמים עצמיים. האמת שאני כועסת על עצמי, אני שונאת רחמים. אני ממש רוצה לתת לעצמי סתירה על זה שכרגע אני כותבת את מה שאני כותבת, ועל זה ששוב אני מרגישה כמו שאני מרגישה. ולחזור להיות כמו בדרך כלל.
אני חושבת שאני חושבת יותר מדי, ומרגישה יותר מדי. ובו זמנית אני עושה המון דברים ללא מחשבה, ולא מרגישה אף רגש לשום אדם.
אני מרחיקה מעצמי את כולם, לאט, בקור, בהזנחה או בכעס שיוצא בצורה מגעילה ממש. אבל אני לא רוצה להיות לבד, אני שונאת להיות לגמרי לבד.
ואני בכל זאת מוצאת את עצמי ללא אדם שאוכל באמת לפנות אליו בשעת צרה ולספר הכל.
זה מוזר.
הכל אצלי פועל על הפכים בזמן האחרון, וזה חסר הגיון.
כן, אני כנראה פשוט מטומטמת.