מחשבות על האקס

עבר הרבה זמן מאז שכתבתי פה.
הרבה קרה עם האקס. הייתה תקופת דיכאון, ואז תקופה שהייתה נראית כמו החלמה וסליחה ועכשיו אני בתקופת כעס, אחרי שאני מבינה בראש צלול מה באמת קרה.

בכללי ביחסים שלי עם האקס, כל הזמן הרגשתי מאוימת מאחותו (הם בערך באותו הגיל). לה יש סיפור אהבה מהשמיים, עבודה מוצלחת ורקע לימודים מפואר. אבל בעיקר הייתי מאוימת מאיך שהאקס אהב את אחותו וכיבד את הרצונות שלה – זה גרם לי לקנא וגם לרצות אח כזה. בקיצור, ממש הסתכלתי על הדשא שלה (וגם היום), והייתי בטוחה שהוא הרבה יותר ירוק ופרחוני משלי.

הלילה לא ישנתי טוב. חלמתי שהאקס ואחותו הגיעו לבקר בבית הורי, לא בגלל שהיינו יחד אלא בגלל שההורים שלי הציעו לכמה אנשים לישון אצלם. ישבתי על המיטה שלי, איך שפתאום היא נכנסה בחלוק ושערה עטוף במגבת ורודה. היא אמרה איזה משהו לאקס על זה שלא כל כך נוח לה כאן, ואם יוכל לבדוק מה אפשר לעשות בנידון. ואז האקס נכנס, התיישב על מיטה אחרת שהייתה בחדר ואמר לה שהוא יטפל בזה (מן הסתם). כל כך רציתי לנשק אותו. אני מנעתי מהמבטים שלנו להיפגש, הרגשתי בחלום שהוא לא מעוניין בי, ושהוא רוצה לברוח מכאן כמה שיותר מהר. בהמשך החלום התיידדתי עם אחותו, ודאגתי שיראה זאת, חשבתי אולי זה יפתיע אותו והוא יחשוב עלי ועליו מחדש. היה לנו קטע (בחיים האמתיים) שאהבנו להתנשק עם לשון. בחלום אני הייתי עם מסכה והוא היה בלי, אז פשוט באתי מעליו כשהוא ישב, הוצאתי לשון ככה שהרגשתי את הבד המחוספס של המסכה וממש נישקתי אותו בתשוקה. אני זוכרת שהוא קם והתרחק, ואני ממש נעלבתי, ואז הבנתי סופית גם בחלום שאין לו שום דבר כלפי.

התעוררתי בעצב מאוד גדול. רגשות חזקים נפלו עלי שוב. כאילו חלומות הם עולם דמיוני שפותח דלת לרגשות אמתיים החבויים בנו. התחלתי לבכות. הרגשתי פרץ נוסטלגיה גדול, לאיך זה היה להיות בקרבתו, ואיך זה ששאפתי לעשות רושם שאני מוצלחת כמו אחותו (משום מה ככה היא נתפסה בעיניי, למרות שלא כזה הכרנו).

אני כל כך מתגעגעת אליו, ואני עדיין כל כך כואבת על זה שנפדרנו. אמן שהכאב ישכח עוד מעט, ואני אוכל לסלוח על הכל בחיוך, ולהמשיך הלאה.