מחשבות מטורפות שעוברות לי בראש.

עוד פעם להגיע אל הבריכה,
להסתכל על אדוות המים הלוחשות לי להיכנס.
המאמן אומר לקפוץ פנימה, כולם נכנסים.
תרגיל ראשון קילומטר וחצי,
אבל אני רוצה רק לצלול.
כולם מתעסקים במהירותם אך אני מתעסקת במחשבותיי.
הלוואי, שלא יהיו עוד מלחמות על הקרש,
ושהטיטאניק תצעד שוב אל הקרחון.
מסתכלת אל המים שלעולם לא יחזרו להיות אותו הדבר בשבילי.
שלוש שתיים אחת… ולשחות רק לשחות אל האופק,
מבלי להבין את משמעות הגמד והקרקר.
אולי אינכם מבינים אך למילים אלו יש משמעות עמוקה עבורי ועבור חבריי.
והשפמנון השוחה לו בתוך המים, כאינו מבין שחיית חזה.
היכול הוא לקלוט מילים כמחרתיים ואולי להשיג קצת שכל.
הפטריה החיה לה בכל מקומותינו הבודקת נשימת המכאוב,
אולי תהיה ואולי עוד תשוב למצוא בתוך שחת את המחט.
אבל יום יבוא והגיבור שיציל את כולם יהיה תוכי בשם פוקס,
היבוא מתוך שמיים צוהלים, ויגרש את האפלה.
אבל צ'יקי תבוא ותפילהו לקרקע מבלי לאפשר לו לשוב.
האם הדוויג תגיע ותסמל את השלום עליי אדמות או שמא תצטרף לאופל.
חיוך נחמד חיוך נחמד,
הפטריה אוחז סכין ביד.
סוף.