מחשבות יומיות-אנוכי או מפלט.

אני לא משוגעת, אני רק שונה. אני אוהבת מדע בדיוני, ואני קראתי וראיתי "נשים קטנות" ובכיתי.
אני לא בדיוק כמוכם, אני לא אוהבת פופ ומתעבת הרבה להקות וזמרים של מודרניים, ואני רוצה ללבוש שלייקס! תהרגו אותי בגלל זה.
אנשים לא מבינים שבני אדם הם לא רובוטים, בני אדם חושבים, מרגישים. לכל אחד יש לב ובוא נלך למשהו קצת מדעי: בתהליך של ההפריה אני לא אחראית מה הביצית עם הכרומוזומים והזרע עם הכרומוזומים נותנים לי, הפואנטה היא שאני לא בדיוק אותה דבר. יש לי שיער שונה, יש לי מחשבות שונות וכמה שזה היפי, יש לי נשמה שונה משלכם.
אתם יודעים כמה זה לא נעים להיות מושפל מול המשפחה, חברים, או סתם אנשים שראו אותך אי פעם?
האם הרגשתם פעם את הבושה, את התיעוב העצמי שאני הרגשתי הרבה מאד בחיי והכל בגלל שהייתי עצמי.
ילדים אכזריים, בני נוער אכזריים ומבוגרים אכזריים, אבל הקטע זה שעם הגיל הם מתחילים להבין.
מבחוץ, וגם בכל מקום שהוא, אני נראית כמו מישהי שממש לא אכפת לה מה יאמרו עליה אבל אכפת לי, ואכפת לי מאד. כל מילה יכולה לפגוע כמו אלפי סכינים, לשבור את היכולת של אדם להמשיך לחיות. ואני רואה אנשים שפשוט אומרים שהתאבדות זה מעשה אנוכי, טוב כמה אנוכי שזה לא יהיה אתם הבאתם את האנשים האלא למצב שבוא כל יום הוא כמו עוד אגרוף לפרצוף עד שזה מכלא את היכולת להמשיך לנוע.

אני גם בן אדם, גם לי יש רגשות. אני לא רובוט שנוצר לעמוד בדרישות כי יש לי מוח ואני מתכוונת להשתמש בו. אתם יודעים כמה מכתבי התאבדות כתבתי בשנה האחרונה? 4. וכל זה היה בערך בחמישה חודשים ולא שנה שלמה. אנשים מביאים אחרים לתמצית של החיים שלהם בגיל כל כך צעיר ואני רואה את עצמי הופכת לאחת האנשים שאין להם מה לחפש יותר בעולם הזה, העולם הזה פגע בהם מספיק.
וכמה שזה אנוכי או לא אנוכי, אני רוצה לברוח. אני רוצה להיעלם ולמקום שבוא אוכל להיות עצמי ואתן לאחרים, וגם לי, להבין מה אני באמת. איך אני רוצה להיות באמת. אני רוצה לחיות במקום שבו "האחר הוא אני" הוא לא רק עוד סיסמא של משרד החינוך לשנה הזאת, אלא משהו בעל משמשעות .