מחשבותיי

מי אני? מה אני?
כולם שואלים את עצמם את השאלה הזאת.
בלילה אחד, לא נסגרו עיניי וחשק עז לכתיבה חדר את נשמתי.
מחשבות רבות צצו בראשי. שאלות ללא מענה. עוד משפט שנזרק לתוך ים השכחה.
האם אנוכי עוד נוצה בלול?
האם עוד עלה על ענף?
אני שם. אני שם בתוך רשימה שסופה אינו נראה.
אבל למה? מדוע איני זועק לעולם את שמי אלא מחביא אותו מתחת לכרית.
מדוע נשמתי לראשונה באדמה זו?
האם יש סיבה לכך?
לעולם לא אדע.
כל יום. כל יום הוא כפי שהיה קודמו. בלי ריגוש ובלי שינוי כלל.
חי כאות במילה. לפי סדר הנקבע עוד לפניי.
שאלתי את עצמי. האם אני מאושר?
ומחשבותיי פסקו. אין מענה ודממה שררה.