מחר ני מחייבת את עצמי לעשות דבר נורא. ניסיתי לתמצת את הרגשות שלי לגבי זה לילה לפני זה

צפוף ואין דבר משמח בבית הזה, פרצתי את הגבולות ומיד נכנסתי למלכודת חדשה. הידיים מזיעות הלשון מתבלבלת. הגוף קופה ועד שכבר חשבתי שיצאתי מהבקבוק הזה עד שהאמנתי שהקבל גמול על כל העבודה הקשה שלי נפלתי שוב לתוך סערה חדשה לא מוכרת מפחידה האי שהאמנתי שראיתי מבטיח כל כך חלומי כל כך היה רק רוח חום וקור אשליה ואבד שהייתי כבר קרובה אליו מכניס אותי למלכודת של סערה איומה יותר. הכול משתנה הגמול עוד לא הגיע וכבר חשבתי שהגעתי לקו הסיום כולי נוטפת זעה דמעות ודם, מרחיקים את הקו ואומרים לי יש עוד זמן רב עד שתגיעי תמשיכי לרוץ או שתמותי . הנשמה חושבת מציירת פורצת את גבולות החומר ומוצאת את עצמה מבולבלת מחדש חסרת ניסיון מחדש מוגבלת בחומר מחדש וזועמת מחדש, כמו עבודה קשה לריק השגת יעד לרגע ואיבודו לזמן רב. מי זווית העיניים של הנשמה שלי אני לא ראויה לה. מזווית העיניים שלי העולם מסרב בתוקף לתת לי הזדמנות