מחר היא תלך לנמל…

זה סיפור אמיתי. פעם אחת לפני הרבה שנים, עמדה אשה ושמה רוזנה , במדרגות של רחוב סטנטון.היא היתה רזה מאד עם שיער שטיני דליל ומעיל בלשים אפור. לידה ניצבה מזוודה פשוטה קטנה קשורה בחבל. האשה עמדה והביטה לצדדים . ימינה ושמאלה ולפתע צדה את מבטה אשה צעירה אוחזת בידה תינוקת כבת חמישה חודשים. רוזנה ,אחזה במזוודה ופנתה אליה , בעברית חדשה שעכשיו למדה באיזה קורס או אולפן לעולים חדשים. רוזנה הגיעה לפני שנה מרומניה.מבוקרשט. עוד לא התרגלה לארץ החדשה, החמה והלוהטת. בצהרי היום , אם כן היא פונה לאביגיל האשה הצעירה שאוחזת בידה את התינוקת.היא נראית לה אשה טובה , תמימה ובעלת חזות אירופאית כמוה.רוזנה אשה כבת חמישים. למודת נסיון אבל כאן היא חשה במין בושה קלה, מה תגיד…איך תציג את עצמה.
עדיין הן במדרגות ורוזנה מספרת לה שהיא מרעננה.
שלום גברת, אני לנסוע לשוויץ. אבל זה מחר. ואני אין לי איפה לישון .אולי גברת את יכולה לתת לישון אצלך בבית ומחר אני הולכת לנמל.
בטעות חשבה רוזנה שהיום הוא יום ההפלגה שלה לאיטליה. וכשהגיעה לנמל נודע לה שההפלגה היא בכלל מחר בבוקר.
אביגיל חייכה אליה בנימוס ואמרה , אבל גברת אני גרה פה בסטנטון, עם בעלי והתינוקת, יש לנו רק חדר אחד ומטבח משותף עם עוד חמישה איש. יהיה לך קשה. אין לי אפילו עוד מיטה נוספת.
אבל רוזנה התעקשה. היא אמרה לאביגיל שלא איכפת לה לשכב על הספה.אם יש להם כזה דבר או על הפוטל. זה רק כמה שעות והיא תעזוב.
אז אביגיל הסכימה. רוזנה והיא עלו במדרגות . אביגיל הכניסה אותה לביתה .
בדיוק הגיע בעלה רענן מהעבודה. עייף ורעב כתמיד. רוזנה הציעה לקחת את התינוקת מידה. כדי שתתפנה אליו. תכיר . היא אמרה , זאת רוזנה , היא מחר עולה על האניה לנפולי. אין לה הערב איפה לישון והיא ביקשה להשאר אצלנו רק הערב. רענן היה מופתע. אשה זרה . לא ידועה … מה היא או מי היא . סתם ככה להכניס מישהו זר הביתה … אבל אביגיל היתה כלכך נחמדה ורצתה לעזור. אז התינוקת היתה בידיה . היא לא בכתה , רוזנה צחקה איתה. ושעשעה אותה. בינתיים אביגיל הלכה להכין את ארוחת הערב.
בארוחת הערבהם שוחחו עם רוזנה , התינוקת המתולתלת שגרגרה בצחוק איתה , כבר הלכה לישון. והם נוכחו לדעת שרוזנה היא אשה נורמטיבית.אם כי קצת מוזרה.
וככה בלילה. היא ישנה אצלם.
בבוקר השכם לקחה את המזוודה.ארזה אותה היטב עם החבל. הודתה מאד למארחיה ויצאה לדרך.
אותה אשה , רוזנה היתה כנראה בעלת אמצעים. אבל לא חשבה מעולם לשלוח להם גלויה או מכתב תודה על הארוח. מעולם לא חזרה אליהם ואפילו חפיסת שוקולד לא שלחה למען התינוקת.