Nati Peles
בארצנו הקטנטונת אין יום דל. כל יום מזמן לנו אירועים רבים, לכאורה פעוטים וחסרי חשיבות. אבל עם קצת תשומת לב, כל אירוע כזה יכול להפוך לסיפור או תובנה רבת משמעות.

מחלוקת תאומים

Nati Peles 13/05/2021 309 צפיות 4 תגובות
בארצנו הקטנטונת אין יום דל. כל יום מזמן לנו אירועים רבים, לכאורה פעוטים וחסרי חשיבות. אבל עם קצת תשומת לב, כל אירוע כזה יכול להפוך לסיפור או תובנה רבת משמעות.

הבוקר, בלכתי לבריכה (שהייתה סגורה בגלל המצב הבטחוני), חלפו על פני אמא צעירה בלווית שני בניה. תאומים זהים לחלוטין, שנראו לי כבני שמונה. לשניהם אותו הגובה, אותו מבנה גוף צנום, אותם פנים, אותו שיער שחור ומקורזל ואפילו אותו הלבוש – חולצות טי אדומות עם הדפס כלשהו ומכנסי ספורט קצרים. בקיצור העתק מושלם, כמו תוצר של "העתק והדבק" במחשב.

בלא משים קלטתי את השיחה בין האם לבניה.

האם: "היום יהיו שוב שיעורים בזום (שכן בתי הספר היו סגורים בגלל המצב הבטחוני). בקבוצות, כמו בתקופת הקורונה. האם אתם רוצים להיות באותה הקבוצה או לחוד?"

אח א' (בטון רך): "ביחד."

אח ב' (בפסקנות): "לחוד!"

אמנם זהים בחזותם אך קרוב לודאי שונים באופיים, חשבתי לעצמי.

האם חזרה ודרשה: "תחליטו, ביחד או לחוד."

האחים נשארו בעמדתם, הראשון עונה בעדינות "ביחד" והשני משיב אחריו בנחרצות "לחוד!".

בשלב זה, הם התרחקו מטווח שמיעה. לא צודדתי את ראשי כדי לעקוב אחריהם. אני תקווה שהמחלוקת באה על פתרונה בדרכי שלום ולא התפתחה לתגרת ידיים.

המשכתי להרהר בשיח המשפחתי אליו נקלעתי באקראי. אם שני תאומים זהים חלוקים בעניין כה פעוט ערך איך אפשר לגשר על מחלוקות בסוגיות מהותיות אלפי מונים, בין ימנים לבין שמאלנים, בין דתיים לחילוניים, בין אשכנזים לספרדים ובין יהודים למוסלמים?

תשובה ראוייה טרם מצאתי. אני בספק אם יש מי שכן. אולי אלוהים (אם גם הוא לא סגר את הבסטה בגלל המצב הבטחוני).


תגובות (4)

אהבתי ממש את הסיפור ,התחברתי אליו תשמום/מי עוד סיפורים

13/05/2021 11:49

    תודה מקרב לב.

    13/05/2021 14:36

נתי, שלום.

אני מרגיש שהסיפור מתאר תחושה של אנשים רבים במיוחד ברגעים כאלה כמו האחד שאנחנו נמצאים בו עכשיו. לפעמים כשלכודים ברגע כזה, מאבדים לרגע קצת את האופטימיות והתקווה לעתיד טוב יותר, ובכל זאת יש לי תחושה שאתה טיפוס אופטימי יותר בדרך כלל, ולא זקוק ממש לעידוד שלי.

אם עוצרים לשניה ויוצאים מהרגע בו אנחנו נמצאים ומסתכלים במרחב זמן גדול יותר של עשרות, מאות ואלפי שנים, אפשר לראות שהעולם כל הזמן הולך למקום יותר טוב. ברור שכולנו היינו רוצים להגיע לשם מהר יותר, אבל זה קצת כמו ילד קטן שמשתוקק כבר לנהוג ברכב. צריך לעבור את כל השלבים המורכבים של הכרה והתחשבות באחר, הבנה של מהי אחריות והסכנות שבנהיגה ורק כשיש לנו את הבגרות הזו אנחנו מוכנים לנהיגה, אבל אז אנחנו כבר לא ילדים.
אנחנו צריכים להתבגר כחברה. התהליך ארוך, אבל ההיסטוריה מוכיחה שאנחנו מתקדמים לשם. התהליך איטי, ולא יסתיים לגמרי בתקופת חיינו. אבל הנחמה שלנו היא שהיום שנעזוב את המקום הזה יהיה כנראה יותר טוב מהיום שהגענו אליו.

13/05/2021 16:07

    תודה על העידוד אבל באמת אין צורך. איני אופטימיסט גם לא פסימיסט (אגב, אם טרם שמעת את זה אז פסימיסט הוא אופטימיסט עם נסיון). הייתי תמיד, ועדיין אני ריאליסט. מנתח ושוקל לפי עובדות ונתונים.
    על פי רב אפשר לגשר על פני מחלוקות שטבען רציונאלי. מחלוקות שמהותן כלכלי למשל. מחלוקות אמציונאליות כמו אמונה, אינן ניתנות לגישור. במקרה הטוב ניתן למתן את השלכותיהן. יש מקומות (כמו סינגפור, סין או קוריאה) בהן קיימת טולרנטיות אינהרנטית לדת – יישום בפועל של ״איש באמונתו יחיה״, ואחרות כמו הודו, פיליפינים וישראל (לצערי הרב) שהחיכוכים על רקע דתי רק מקצינים.
    אני מקווה שנצליח לגדוע את שורשי הגזענות והשנאה על רקע דתי או אתני אך לפי המצב הנוכחי המגמה דווקא הפוכה.

    13/05/2021 16:56
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך