מחכה לו

את מחכה לו. יושבת ליד החלון כל יום ומסתכלת החוצה, על השמש. חושבת שהיא מסתירה אותו, שהוא בפנים. הרוח מלטפת אותך. את צוחקת ונהנית, הוא משמח אותך. הוא יפה, אפילו שאת לא רואה אותו. הקול שלו לוחש לך בוקר טוב, אפילו שאת לא שומעת אותו. הידיים שלו משחקות לך בשיער, אפילו שאת לא מרגישה אותו. הנשיקה שלו עדינה כל כך, אפילו שאת לא טועמת אותה. הריח שלו מרגיע אותך, אפילו שאת לא מריחה אותו. את יודעת שהוא שם. שהוא יהיה שם בשבילך מתי שתצטרכי. נשימה אחרונה מהחופש, וללכת אחורה, רחוק מהחלון שמרגיע אותך כל כך, רחוק ממנו. היום מתחיל עכשיו. תפגשו שוב בערב, אל תדאגי. הוא מחכה לך, ממש ליד החלון. השמש תזרח גם מחר, והירח יחזור היום. אף אחד לא הולך לשום מקום, כולם פה בשבילך, מחכים לך. את לא רוצה לתת לזה להסתיים, אז בואי נעמיד פנים שאין דבר כזה זמן. את הולכת רחוק, אבל השמש תמיד תלווה אותך, וגם כשהירח נמצא, השמש מאירה אותו כדי לתת לך רמז שהיא עדיין שם, בקצה השני, אבל היא שם. חכי, אל תלכי מהר. אם הולכים מהר הזמן ירוץ מהר. הכל מתקדם, זז יותר מדי מהר, אז בואי נעצור. אני יעזור לך, אל תדאגי. תחשבי עליו, מחכה לך ליד החלון. לא, אל תבכי, הוא לא בורח. הוא אוהב אותך גם, הוא שם בשבילך. אל תהיי עצובה, שהוא לא יהיה עצוב גם. אל תחשבי עליו. תנשמי עמוק ותמשיכי הלאה. זה לא אומר שאת לא אוהבת אותו, ואת יודעת את זה. אל תוכיחי לאחרים, כי הם לא מבינים את המשמעות של זה. תראי את האנשים מסביבך, את עצובה, נכון? את רוצה שגם הם יהיו עצובים? תחייכי, אפילו אם קשה לך, הם יחייכו בחזרה, ואז יהיה לך יותר קל. זה בסדר, לאט לאט, אמרנו שאין דבר כזה זמן, נכון? תקפצי על איזה ענן, אולי תגיעי יותר קרוב לשמש. עוד מעט תהיי גבוה בשמיים. תגידי שלום לכולם- לשביל, לחילזון שמחכה לך בחוץ, לשבשבת, לאנשים, לעץ הברוש. זה לא שלום תמידי, את תראי אותם שוב בטוח, אולי לא בקרוב אבל אתם עוד תפגשו. גם אותו תראי עוד מעט. לא, אל תבכי שוב. זה הרבה זמן, נכון, אבל את תעריכי הכל יותר אחרי זה. יהיה לך כיף, לראות את השמש מהקצה השני. הגעת. תכנסי פנימה, לא כל כך מפחיד שם. המטוס מחכה לך. הרבה אנשים יש בפנים, נכון? אבל יהיה בסדר, הם יחבקו אותך במקומו. הנה, זה הכיסא שלך, ליד החלון. תסתכלי על הקרקע, לפני שהיא נעלמת. לא לתמיד, עוד מעט היא תחזור. המטוס מתחיל לזוז. תיהני מכל רגע, את יודעת שזה לא יקרה שוב בקרוב. את עוצמת עיניים, מתנתקת מהקרקע, זה סוג של חופש, לא? חופש מהחובות שלנו לאדמה, מתנתקים מהכובד שמחזיק אותנו. יהיה לך כיף, בטוח. את בוהה בחלון, בעננים מבפנים. פתאום חותכים אותם באמצע, בלי התרעה מוקדמת. אולי גם לנו זה יקרה? שנתנתק מהעבר שלנו? העננים עזרו לך להירדם. ישנת ככה, עם כל הפחדים על הראש.
שלום, איך ישנת? העננים כבר נעלמו, הרבה מתחתינו, שומרים עלינו, אם ניפול. תיכף מגיעים, אז תהיי מוכנה. לזכור עוד חוויה אחת. כמה מקום יש שם בכלל, לשמור כל כך הרבה רגעים? רגעים שהיינו רוצים שישארו, אבל הזמן לוקח אותם, דוחק בהם להמשיך הלאה. התחברת לקרקע, שוב אחריות, על להיות פה. את לא זוכרת אותו כבר, מחכה לך שם, בחוץ. את לא יודעת אם כדאי לצאת, או שעדיף לך להישאר בפנים. האם תבכי? תחבקי אותו חזק חזק, אבל הוא לא יברח, הוא אוהב אותך. הוא ישמור עליך, תרגישי שוב כמו תינוקת בזרועותיו. צאי, אל תדאיגי אותו שם בחוץ. אל תחשבי יותר מדי, הכל יסתדר עוד רגע. את מטר ממנו. את יודעת כמה אנשים מחכים לאהובים שלהם שיבואו, אבל את מרגישה כאילו רק שניכם שם. הדלתות נפתחות, ואת צועדת החוצה, מפוחדת וקטנה. הנה הוא, איך הוא השתנה, אבל אי אפשר להתבלבל, זה הוא. את מתחילה לרוץ, ואת לא יודעת אם לצחוק או לבכות. הוא פותח את הידיים, כמו פעם, ואת רואה שהוא גם מתחיל לחייך. את מחבקת אותו, הוא מרים אותך באוויר. עכשיו שניכם בוכים, מהתרגשות. כל כך הרבה שנים של בדידות הסתיימו ברגע. הוא נותן לך נשיקה, את אותה נשיקה, כמו תמיד. אתם לא מדברים, יודעים לקרוא אחד את השני גם בלי זה. זה לקח בטח כמה דקות, אבל אין דבר כזה זמן. זה אנחנו מחליטים עליו. עוד זיכרון להוסיף. נשאר מקום אחד פחות, אבל זה שווה את זה. אתם יוצאים מחובקים, כמו פעם, אבל עכשיו את יוצאת בטוחה יותר, כי את יודעת שהוא שם. עכשיו את יכולה לשמוע אותו, להריח אותו, לטעום אותו, ולראות אותו, באמת! את כבר לא צריכה לחכות לו ליד החלון, הוא כאן, רק בשבילך.