מחיר ההצלחה (סיפור על וואן דיירקשן) – פרק 4

לואי בא אליי וחיבק אותי חזק.
הלכתי לשירותים ושטפתי את הפנים.
שיין ניסה להתקשר אליי אבל סיננתי אותו , פשוט כל כך כעסתי שאני לא יכולתי לדבר איתו.
הגיע הערב והמשכתי לבכות. לואי כבר לא ידע מה לעשות.
הוא הציע לי להישאר אצלם לזמן מה, אבל לא החזרתי תשובה.
בסוף נשכבתי על המיטה ונרדמתי,
מסכן, בגללי לואי ישן למטה על הספה.
היה לי חלום מוזר.
חלמתי שאני רואה את שיין , נוסע באוטו אל תוך חווה ועושה לי סימן של שלום.
אני הייתי איתו בתוך האוטו , שמעתי את ההורים שלו מדברים ברקע.
פתאום הופעתי בבית של לואי וראיתי את לואי עומד בדלת הבית לידי ומחוץ לבית קהל שלם של מעריצות.
הם צרחו ,אבל לא לואי ולא וואן דיירקשן, משהו אחר, מעורפל כזה.
היה רעש לא נסבל וכאבו לי האוזניים.
הרגשתי כאב ראש , צעקתי הכי חזק שאני יכולה.
התעוררתי בהתנשפות. ואז הבנתי שזה היה רק חלום.
ג'ואנה באה אליי לחדר כדי לבדוק מה שלומי.
הרגעתי אותה ואמרתי שזה רק חלום.
לא נרדמתי כמה שעות מאז.
השעה הייתה שלוש לפנות בוקר.
הלכתי למקרר שלמטה ולקחתי לי כוס חלב ועוגייה.
שתיתי את החלב ,אכלתי את העוגייה והלכתי לחדר.
בדרך לחדר נרדמתי וכשהתעוררתי נראיתי כמו הומלסית.
שפוכה , שיער פרוע , איפור מרוח , בפינה של הקיר , מכורבלת..
היה מן רעש מציק כזה בכל הבוקר.
שטפתי את הפנים וצחצחתי שיניים.
הבעיה, לא הייתה לי חולצה ללבוש.
הייתי חייבת ללבוש חולצה של לואי,
זאת אומרת – גזרה של בנים.
זה היה מכוער , אבל מאוד בשבילי.
גזרה של בנים אמורה להיות לבנים ! לא לבנות !
לואי אמר :"תגידו זה לא מעצבן אותכן הרעש הזה?"
ג'ואנה הוסיפה:"מאיפה זה מגיע ? זה באמת מעצבן, כבר לא נורמלי"
היום תכננתי ללכת לאלפרד, כי מחר לא ממש מסתדר, אז הוא דיבר עם ג'ואנה והיא הקדימה לי.
הבנתי כבר לבד מה הוא רוצה, בדיוק יש תוכנית חדשה, לא יודעת איך קוראים לה כל כך..
הוא רוצה להיות הספונסר שלי ואז לקחת קרדיטים על עצמו, שבלעדיו לא הייתי הולכת.
אבל החלטתי ללכת על זה, ניתן לו צ'אנס, ניתן לי צ'אנס.
הלכתי לביה"ס, כמו כל ילדה רגילה.
וצחקו עליי בגלל הגזרה – לא נעים..
אבל התמודדתי והחזרתי להם.
היום הגיעו ילדות מבי"ס אחר, כשהסתבר להם מי לומד פה ,
ואני מקווה שזה ברור שאני מתכוונת לבן דוד שלי – לואי טומלינסון.
כמעט הרגו שם מישהו, הכמות, הדחיפות, האלימות שהייתה הכתה בנו, הקורבנות שלמדו באותו ביה"ס.
כשהשתחררתי מבית הספר לואי ליווה אותי לאלפרד.
אפשר להגיד אחרי מה שקרה אתמול עם שיין ואביה , שלואי הוא החבר הכי טוב שלי עכשיו.
שיין רדף אחריי וניסה לפנות אליי , אבל תמיד התעלמתי ממנו או שאמרתי שאני לא רוצה לדבר.
אבל פתאום הוא צעק :"אני אוהב אותך"
הסתובבתי אליו ושאלתי :"מה? איך? עדיין? אחרי שהייתי מגעילה אליך?"
הוא ענה :"אני יודע שזה רק זמני, זה עוד יעבור, ולא שווה לפספס את זה בגלל תקופה קשה".
הוא נתן לי נשיקה והלך לצידנו.
כשהגענו אלפרד לקח אותנו לאולפן של האודישנים.
התוכנית הייתה בשידור חי , כך שאם יהיו פאשלות , אי אפשר לתקן.
חיבקתי את לואי ושיין ועליתי לבמה.
מולי היו מאות אנשים, והשופטים.
התרגשתי, חשתי בתחושה שלא חשתי בה אי פעם.
פחדתי , ממש רעדתי .
השופטים שאלו אותי :" מה שמך ?"
עניתי להם בחשש מזערי :"טיילור טומלינסון"
אחד השופטים אמר לי :"ספרי לנו קצת על עצמך טיילור"
התחלתי לספר :"אני בת 16 מדונקאסטר. אני בת דודה של לואי מוואן דיירקשן. עד לפני כמה ימים בכלל לא חשבתי על האופציה שאני שרה יפה, עד שהעירו לי על זה".
אותו שופט פנה אליי שוב:"וואו באמת ? טוב , מה תשירי?"
התאמנתי על אותו השיר 'Ranon' במשך כל הזמן שהייתי אצל לואי.
"אני אשיר את 'Ranon' של טיילור סוויפט" עניתי לו.
המוזיקה התחילה , כולי רעדתי מפחד.
התחלתי לשיר , הסתכלתי על השופטים, אבל אי אפשר לקרוא פוקר פייס.
פתאום עצרתי הכל :"אני לא יכולה לעשות את זה"
כולם היו בשוק.. נעצו בי מבטים.
התחלתי לבכות מהבושה.
השופט אמר שהוא יצא איתי לדבר ובינתיים כדאי לצאת לפרסומות.
הוא שאל אותי למה השתפנתי ועניתי לו :"אני לא בוטחת בעצמי"
הוא עשה איתי שיחת עידוד ועזר לי. הוא היה כל כך נחמד יחסית למישהו שרק היכרתי.
עליתי לבמה שוב , מחיתי את הדמעות והפעם, כשעליתי לבמה ,מחאו לי כפיים וצעקו קריאות עידוד.
המוזיקה התחילה בשנית.
נשמתי עמוק, התחלתי לשיר והרגשתי משוחררת לגמרי.
כשנגמר השיר כולם מחאו לי כפיים סוערות.
חייכתי לי חיוך מאוזן לאוזן.
הייתה לי הקלה.
נשמתי לרווחה ונהנתי מהמראה שראיתי, אפילו השופטים מחאו כפיים.
פתאום שמעו קול ברקע,
קול עמוק כזה שאמר :"עכשיו גבירותיי ורבותיי ,קבלו לבמה את הסטאר הגדול שכולם אוהבים, החתיך הכובש שהתחיל את דרכו גם בתוכנית קבלו אותו לבמה!"
פתאום נשמע קול אחר , צעיר כזה.
קול מוכר.. מוכר מדיי..הקול של..
הקול של לואי !
"אני יודע שכולכם חושבים שהיא משקרת, שהיא עובדת על כולכם בעיניים וממציאה סיפורים כמו שאר הילדות שאומרות שהם מכירות את וואן דיירקשן. אז אני שמח לבשר לכם חברים"
לואי יצא בהפתעה מהווילון שמאחורי, שם עליי יד ואמר :"הפעם היא לא משקרת"
קהל שלם צרח וקפץ.
הרגשתי שהוא גנב ממני את אור הזרקורים.
שמעתי מוזיקה מתחילה.
המוזיקה של What makes you beautiful.
הפעלתי את המיקרופון ואני ולואי שרנו דואט.
כולם צרחו את נשמתם בסוף השיר, השופטת שהייתה שם גם ביקשה חתימה לבת שלה.
השופט הזמין אותי לרשום את המס' טלפון שלי כדי שיוכל להודיע לי אם התקבלתי..
יצאנו מהאולם והלובי היה מוצף מעריצות. היו צריכים להביא מאבטח שיעצור את כל הטירוף הזה שהלך שם בגלל לואי.
הלכתי הביתה וישבתי מול הטלוויזיה, כל החדשות היו על ההופעה המפתיעה של לואי והבת דודה שלו , אני טיילור , על הבמה בתוכנית.
היום עבר כל כך מהר , ששוב נרדמתי ..
חלמתי את אותו חלום מאתמול .. מה הוא אומר ?!
קמתי בבוקר לצרחות חזקות של מעריצות.
הייתי בטוחה שהם באו בשביל לואי , כדי לקבל משהו ממנו.
פתחתי את הדלת וצעקתי שלואי לא בבית.
אבל להפתעתי הם לא צעקו "לואי!"..
הם צעקו את הדבר הכי לא צפוי..
הם צעקו את הדבר הכי מפתיע שיש.
הם צעקו "טיילור"