מחירות לעבדות.

שמי הוא ג'וליאנה פאשה.
בתם של פרדריקה החייטת ואנדרס הסוחר.
שמי האמתי הוא פרנצ'סקה, נולדתי ב1506.
נולדתי בבודהה, הונגריה.
הייתי ילדה קטנה, תמימה וחסרת דאגות.
אהבתי את חיי ונהגתי לקטוף פרחים בשדות.
הגעתי לקוסטנטינופול, כמו שהנוצרים "הכופרים" נוהגים לקרוא לה.
סיפור חיי דיי דומה לסיפוריהן של נערות רבות בתקופתי.

תמיד שררה מתיחות בין האימפריה העותמאנית להונגריה.
המלך שלנו פרדיננד נהג להתגרות בטורקים, הוא היה יהיר והוא זה שהביא למפלתה של הונגריה! בשנת 1522 הטורקים פלשו להונגריה עם כוח צבא גדול והגיעו עד בודהה,
הייתי בערך בת 16, אני זוכרת איך אבי לקח חרב בכדי להילחם בעותמאנים,
הוא לא חזר ואימא שלי הבינה שעלייה לעזור לי לברוח לפני שיהיה מאוחר מדי,
אך הטורקים כבר נכנסו לביתנו ובזזו הכל! את אמי הם רצחו מול עיניי ואותי חטפו וגררו
לספינה מוזרה שחנתה לה בדנובה, ככל שניסיתי להתנגד כך הרביצו לי חזק יותר,
על הספינה היו עוד בנות רבות נוספות בגילי, היינו רעבות וחלשות, נתנו לנו לאכול פת לחם
וכוס מים ביום, רוב הבנות מתו עוד לפני שהגענו לאיסטנבול, אני בין הבודדות ששרדו…

הספינה עגנה ומיד לקחו אותנו לשוק העבדים כדי שימכרו אותנו לעובר ושב…
איש אחד ניגש אלי והציע כסף תמורתי אז התלוותי אליו ללא אפשרות בחירה,
לאיש קראו האייק, הוא היה סריס בארמון של פאשה מוכר באיסטנבול ששמו עבדואללה.

כשנכנסתי לארמון, נתנו לי להתקלח, לאכול, מעט בגדים ומיטה שאשן בה.
שלחו אותי להרמון בו היו נשים רבות, לא הצלחתי להתיידד עם אף אחת כי כולם שנאו אותי
בגלל יופיי וקנאו בי. לימדו אותנו מנהגים, נימוסים והליכות טורקיים ועוד דברים רבים, אך עדיין איני מבינה את ההבדל בין נסיך לשחזאדה…

שמעתי סיפורים על כך שהפאשה איש רע, מבחיל ושתיין, הוא נהג לשתות הרבה יין ולהשתכר! באחד הלילות, נקראתי להביא לפאשה כד יין, נכנסתי לחדרו, הרכנתי את ראשי,
והוא אמר לי להישאר אתו הלילה, לא רציתי, אך גם הפעם לא הייתה לי את זכות הבחירה…
נשארתי ועשינו מה שעשינו, איבדתי את בתוליי כבר בגיל 16… חיי נהרסו.
אך קרה דבר משמח! לאחר מספר שבועות התברר לי שאני בהיריון! שלפאשה נודע על כך,
הוא מיד הכריח אותי להתאסלם, ושינה את שמי לג'וליאנה וביצע אתי את טקס הנכאח, שמשמעותו הוא טקס חתונה! הפכתי לגברת, זכיתי לתנאים טובים יותר וחיי זהב!

לאחר מספר חודשים ילדתי בן זכר! הפאשה קרא לו מחמוד, לא הרגשתי אושר כזה מעולם,
למרות העובדה המרה שאני כעת נשואה למישהו שאיני אוהבת ועוד יש לי ממנו ילד…
הפאשה לא התייחס לאף נערה בהרמון מלבדי במשך שנים עד שהתפתחה מגפה נוראה, המגפה לקחה את חייהם של אנשים רבים, וגם את חיי בני, מחמוד. לבי נשבר ובכיתי בלי סוף,
ומרגע הזה הכל השתנה לרעה! עבדואללה האשים אותי בכל והתחיל לקרוא לחדרו גם לנשים אחרות, לא יכולתי לסבול את זה! כל נערה שנכנסה לחדרו יצאה ומתה! דאגתי שכולן יוצאו להורג בצורה כזאת שאף אחד לא יחשוד בי! אך באחת הפעמים, כשלתי! אחת הבנות האהובות על הפאשה בשם נזנין מתה ואני דאגתי לכך, כולם גילו שזו אשמתי כי אני שמתי לה רעל באוכל! הפאשה קרא לי לחדרו, הכה אותי, השפיל לא משנה עד כמה התחננתי שיפסיק!

לאחר שהוא נרגע, הוא קרא לשומרים שישלחו אותי למרתף ויענו אותי עד שנשמתי תצא ממני! לאחר כמה זמן המכות כבר לא כאבו והתעלפתי… כשהתאוששתי הפאשה הורה לשלח אותי לבקתה רחוקה מאיסטנבול, לעיר אמסייה. לקחתי עמי חפצים בודדים ושומר אחד,
כרכרה לקחה אותנו, בדרך פגשו בנו חבורת שודדים שהרגו את עוזרי ואותי אנסו…

לא ידעתי איפה הייתי אך היא הייתי חלשה, כפרייה מצאה אותי זרוקה ברחוב ולקחה אותי לביתה, היא נתנה לי לגור בביתה למספר ימים והאכילה אותי. לאחר מכן לא ידעתי לאין ללכת, אז שלחתי מכתב לבירה, לפאשה, כתבתי על מה שקרה לי ועל כך שאני מבקשת לעזרה. לאחר זמן קצר הגיעו שליחים מהפאשה בטענה שהוא אמר להחזיר אותי למולדתי,
שמחתי כל כך שבכיתי! הגענו לאיסטנבול ושם חיכתה סירה בשביל להחזיר אותי לביתי האמתי! עליתי על הסירה ויצאנו לדרך.

שמתי לב שהספינה לקחה דרך שזרה לי, הבנתי שמשהו קורה! והתחלתי לצרוח ולשאול לאין לוקחים אותי? עוזריי הפאשה דקרו אותי ביד, הכניסו אותי לתוך שק ענק וקשרו כה חזק שבקושי הצלחתי לנשום! הייתי בטוחה שהם עומדים לזרוק אותי לים אך זה לא קרה.
לאחר מספר ימים הגענו לחופייה של אלג'יריה, נלקחתי להיות המשרתת של אישיות חשובה באזור ושמו היה בוגרם, חייתי בתת תנאים, האם כך ראוי לעשות לחייה של גברת? במה חטאתי?!

חייתי ועזרתי בביתו של בוגרם, פעם אחת הוא ביקש ממני לקחת ולתלות כביסה על הגג,
ככל הנראה הייתי חולה כי בקושי עמדתי על רגליי, ביקשתי מנוחה אך הוא התעצבן והכה אותי בעוז! לבסוף לקחתי את הכביסה, עליתי על הגג והתחלתי לתלות אותה.

שמי הוא ג'וליאנה, ג'וליאנה פאשה! נולדתי בבודהה, הוריי היו אנשים ממוצעים, עקב החלטת הגורל נהייתי אשתו של פאשה, הוכיתי, נאנסתי וחיי נהרסו. כעת אני נמצאת על גג בעיר אלג'יר, ולדעתי זה הזמן להנחית את סוף הסיפור!

למרות כל הניסיונות שלי להתנגד לגורל, נכשלתי!
אז אם הגורל רצה שכך יקרה, שאמות, אז אני מברכת אותו בניצחונו!

הגובה מהגג עד ארצה מספיק גבוה בשביל לגזול ממני את חיי.
השנה היא 1529. הגיע הזמן להתאחד עם הוריי ובני שם למעלה!

פרנצ'סקה ג'וליאנה פאשה ז"ל. 1506 – 1929.