מוטי דניאל

הערה: זהו סיפור דמיוני והדו שיח עם מוטי דניאל מעולם לא קרה – לפחות לא כמו שמתואר כאן.

כשאתה נער מגיע השלב שבו אתה צריך לבחור איזה קבוצת כדורסל אתה אוהד.
ברעננה שלפני עשרים שנה הבחירה הייתה קלה- מכבי רעננה.
מכבי רעננה הייתה קבוצה מדהימה וסוחפת שבמשך מספר עונות בודדות כמעט זכתה בגביע וכמעט זכתה באליפות. הבעיה הייתה שכמו קבוצות רבות היא הבליחה רק לכמה שנים ואחר כך נעלמה לתהום הנשייה. אבל כשהקבוצה הייתה בשיאה לא היה גאה ממני ולא היה אוהד שרוף כחגי.
יום אחד הגיעה מכבי תל אביב למשחק באולם מטרו ווסט נגד קבוצתנו. התמקמנו מחוץ לאולם לפני שהחל המשחק כדי לקבל את פני גיבורנו האהובים ויריבנו הבזויים בשירים בליווי רעש תופים מחריש אוזניים. כשעבר מוטי דניאל, חגי שאג "מוטי דניאל הזבל". בדיוק באותו רגע נפלה דממה, העולם שתק ורק חגי נשמע. מוטי דניאל עצר במקום, הסתובב והתקרב לחגי, הוא קירב את הפנים שלו אליו ואמר לחגי לתוך הלבן של העיניים "אמן שתדרוס אותך משאית" והסתובב.
מיד חזרנו לשיר שירים ולתופף בתופים ושכחנו מהעניין, בייחוד כי רעננה ניצחה את המשחק בהפרש גדול וכל העיר צהלה ושמחה.
למחרת בבית הספר בהפסקה הגדולה דיברנו על הניצחון הגדול ועל מארק בריסקר הקלע המחונן שמחץ את מכבי תל אביב. לפתע עובדיה, אב הבית של בית הספר ניגש לחגי ושלף אותו מהמעגל. כעבור מספר דקות חגי חזר מהורהר.
"מה קרה?" שאלתי.
חגי ענה "עובדיה אמר שיש עלי קפידה בשמים ושאל אותי מה הסיפור, אני חושב שזה קשור למוטי דניאל"
"מה זה קפידה?" שאלתי.
"לא יודע, משהו רע" השיב חגי. "הוא אמר שאני חייב לבקש סליחה ממוטי דניאל".
לא ידענו מה לעשות אז ניגשנו לראש הישיבה. הוא הקשיב לנו בקשב רב ואמר שעובדיה הוא אחד הצדיקים הגדולים ואם הוא אמר שצריך לבקש סליחה ממוטי דניאל, אז כך יש לעשות.
"איך נעשה זאת?" שאלנו.
למרבה הפתעתנו הרב הרים את שפורפרת הטלפון שהייתה לו על השולחן וחייג למנהל הקבוצה שהיה חבר שלו. הוא ניתק ואמר "מכבי מגיעים לרעננה עוד שבועיים, סידרתי לך שמנהל הקבוצה יכניס אותך למגרש ויפגיש אותך איתו כדי שתוכל להתנצל, בהצלחה".
מועד המשחק התקרב ובא. היה זה משחק גורלי ביותר עבור רעננה, אם רעננה תנצח היא תעלה למשחק גמר גביע המדינה. כל העיר רעשה וגעשה ולבשה חג לקראת המשחק. חגי ואני כתבנו שירי אוהדים חדשים וחגי דאג להביא שופר כדי להרעיש למרות שהוא לא ידע לתקוע. ביום המשחק העיר הייתה משותקת ולא היה אפשר למצוא כרטיסים למשחק. חגי קבע עם מנהל הקבוצה והוא הכניס אותו למגרש שבו כבר התאמנו שחקני שתי הקבוצות.
באולם היה רעש אימים. איש לא נפקד. צרחנו בקולי קולות, בעל התוקע של בית הכנסת הגדול היה באולם ולקח את השופר של חגי וניסר את האוירה בתקיעותיו.
מנהל הקבוצה לקח את חגי למוטי דניאל.
"מוטי", קרא מנהל הקבוצה.
"כן" השיב מוטי דניאל והסתכל לעבר שניהם.
"זה חגי ויש לו משהו להגיד לך" אמר מנהל הקבוצה.
מוטי דניאל הסתכל אל חגי, וחגי הישיר אליו מבט, התקרב, ראה לו לתוך הלבן שבעינים ואמר בקול בוטח "אמן תשבור רגל יא זבל" הסתובב וברח ליציע שלנו.