Broken
בז׳אנרים קיימת הכותרת 'סיפורי חיים', כמה שמקדשים את החיים... והמוות נותר בצד, נשכח. אכול קנאה. אולי בעצם כל מה שהוא צריך בשביל להפתח זה קצת יחס. ממש כמונו בני האדם.

מוות

Broken 06/05/2020 455 צפיות 7 תגובות
בז׳אנרים קיימת הכותרת 'סיפורי חיים', כמה שמקדשים את החיים... והמוות נותר בצד, נשכח. אכול קנאה. אולי בעצם כל מה שהוא צריך בשביל להפתח זה קצת יחס. ממש כמונו בני האדם.

המוות מעלה תהיות, שאלות
שאלות שלאף אחד אין את התשובה להן
המוות הוא מתחזה, הוא רק מתחפש לסוף הסיפור
אז איך זה ייתכן שאני עדיין במתח? ומה עם מוסר ההשכל? ואיפה הכתוביות? וההקדשות האישיות?
קשה לפעמים להבין שהמוות, הוא בעצם חלק מהחיים.
המוות לא רוצה שישנאו אותו, הוא בסך הכל עושה את עבודתו
הוא מביא איתו איזון לעולם; המשכיות, מטרה, פרופורציות, סטירה לתוך הפנים.
להזכיר לכולנו כמה שאנחנו זמניים.
רק חבל שאין למוות נימוסים.
הוא פשוט נכנס מהדלת מבלי לדפוק או לצלצל לפני
פשוט מסתער פנימה וחוטף מזרועותינו את היקרים לליבנו, ומזדרז לצאת בלי לשבת לאיזה כוס קפה ועוגיה, לדבר קצת על החיים ועל עצמו ועל מה שהיה.
לא נותן הסבר, למה שב לבקר?
ולמה דווקא אותו? ולמה עכשיו?
והאם יש לו מקום שהוא שומר בו את יקירנו? האם הוא מאחסן אותם במדפים?
או שלכל אחד יש חדר משלו במלון חמישה כוכבים?
האם הם זוכרים את כל מה שקרה?
האם הם מתחרטים על העזיבה?
האם התפקיד שלהם בעולם באמת הסתיים?
האם הם זוכים לצאת לפעמים ולתצפת עלינו מהמרומים?
האם הם נחים על העננים?
האם הם שלווים?
ויש תנאי קבלה? יש פתק החלפה?

המוות הוא שובב
המוות הוא מערער
כמו שבב עץ קטן שנתקע ולא משחרר
הוא גורם לנשאל לשאול את השאלות
ולזה ששואל פתאום להאמין במשהו שאי אפשר לראות
הוא זורע אמונה ומטפח פירות של תקווה
קוטף את הפרחים לפני שהספיקו בכלל לפרוח
המוות תמיד במנוסה, אין לו מנוח
הוא הופך עולמות בלי להנעיד עפעף
מפרק משפחות שלמות לרסיסים
מכין פסיפס יפה לקיר בחדרו מהשברים
כל פיסה מספרת סיפור של חיים שלמים
על אנשים עם חלומות שלא הספיקו להגשים
כנראה יש מטרה נעלה יותר אי שם למעלה
לא יודעת מי קבע, ג׳יזס, אלוהים או אללה
אבל יש תמונה הרבה יותר גדולה
שניתן לראות רק כשאנחנו בדרכנו לעננים
אז כשזה יקרה, אני לא רוצה להשאר עם חרטות על דברים שלא היה לי האומץ לעשות או להגיד
אני סוגרת הכל כאן ועכשיו, אחת ולתמיד.


תגובות (7)

וואו, חיבור פשוט מהמם.

הדימויים גאוניים לדעתי. הם מלאים בהומור, ומצליחים לתאר בדיוק את מה שהם מנסים לתאר.

מצד אחד זה קטע מאוד טעון שמדבר על נושא מאוד רציני, ומאידך הוא מצחיק וקליל. זה כנראה חלק מהרעיון, לקחת את הנושא של המוות ולהגחיך אותו.

יש שורות נפלאות, כמו עם הכתוביות, המדפים, הפסיפס, זה אדיר.

יש בסה הרבה חכמת חיים לדעתי, אם כי לא עם הכל אני יכול להסכים (מן־הסתם), אבל זה לא דיון פילוסופי.

כך או כך, אני ממש מורשם.

אל תפסיקי לכתוב!

06/05/2020 14:59

    וואו, מעריכה מאוד את הביקורת הבונה, ואשמח לשמוע על מה אתה לא מסכים בקטע ולמה, סתם מסקרנות. ⁦❤️⁩

    23/05/2020 21:19

מוות בהחלט מקבל את כל הפניות הכועסות של אנשים, הכל נופל עליו בסוף, וכן, הוא רק עושה את העבודה שלו. יותר קל לנו מהשקפה אנושית לכעוס על המצב ולהזניח בצד את העובדה שבלעדיו- סביר להניח שהיה פה פיצוץ אוכלוסין כבר מזמן ועוד הרבה דברים גרועים אחרים. (משום מה ישר חשבתי על העונות האחרונות של טורצווד כשקראתי את זה).
אני חושבת שאם כמה שזה קשה וכואב, ואין ספק שהרבה פעמים אנחנו לא מסוגלים להבין מה המניע ולמה דווקא עכשיו וכו', המוות הכרחי וצריך לשמור על ראש פתוח על מנת להמשיך הלאה…

אני מסכימה עם התגובה של דניאל. הצגת את הנושא בצורה מכובדת וקלילה.
אהבתי מאוד את הכתיבה ואת הקטע.

10/05/2020 10:38

אני אישית פחות מסכים עם הרעיון שצריך לומר את כל המילים ולעשות את כל המעשים לפני שמתים. מוות פשוט קורה, ואני לא מרגיש שהוא קוטע רצף כלשהו. נפטרו כמה וכמה אנשים שהכרתי. זה כואב, זו תחושה מוזרה, אבל זה מרגיש לי שזה פשוט עוד שלב בחיים, אם לנסח את זה ככה. אני לא יודע בדיוק. זאת ההרגשה שלי, החוויה האישית שלי.

אם אמות אני לא ארגיש חרטה על דברים שאמרתי או לא אמרתי, אני גם לא מפחד מזה. אולי זו סתם אפתיה סטואית.

ובכל־מקרה, זה כבר עניין יותר אינדיבידואלי. אני מניח לעצמי שרוב העולם לא מרגישים כמוני.

27/05/2020 03:06

חיבור מיוחד ביותר!!
הדימויים שלך חדים ויצירתיים במיוחד…
בדרך כלל כשיש חיבור ארוך מידי אני מאבדת את הטעם, בחיבור הזה נשאבתי לכל מילה. כל משפט יותר מיוחד מקודמו…

ואהבתי את הסיום- אני בניגוד למגיבים בהחלט מסכימה שצריך להספיק לעשות ה-כ-ל לפני שמתים. אחרת מתי נעשה אותם?

בכל אופן נהניתי מאד.

28/05/2020 19:01

    תודה, ריגשת⁦❣️⁩

    04/06/2020 17:08

“החיים שלי חזרו !!! אחרי 14 שנים של נישואים שבורים, בעלי עזב אותי ואת שני התאומים שלנו. הרגשתי שחיי מגיעים לסיומם, כמעט התאבדתי, הייתי בירידה רגשית הרבה מאוד זמן. אבל בזכות זורק כישוף בשם ד"ר אלאבה שפגשתי ביום נאמן אחד באינטרנט בזמן שגלשתי באינטרנט וחיפש זורק כישוף טוב שיכול לפתור את הבעיות שלי, נתקלתי בהרבה עדויות על זורק הכישוף הזה. חלק העידו שהוא החזיר את אהובתם לשעבר, חלק העידו שהוא שיקם את הרחם, ריפא הרפס ומחלות אחרות, חלק העידו שהוא יכול לעצור באורח פלא את הגירושין וכו '. גם אני נתקלתי בעדות מיוחדת אחת, מדובר על אישה בשם סוניה, היא העידה על כך שד"ר אלאבה החזיר את אהובה לשעבר תוך פחות משבעה ימים והפך את השפעת הסרטן של בניהם הקטנים, ובסוף העדות כתובת הדוא"ל של ד"ר אלאבה נפלה. לאחר שקראתי את כל זה, החלטתי לנסות את ד"ר אלאבו. יצרתי איתו קשר במייל והסברתי לו את הבעיה שלי. ובעוד 3 ימים בעלי חזר אלי ופתרנו את הבעיות ואנו אפילו מאושרים מבעבר. ד"ר אלאבה הוא איש ממש מוכשר ואני לא אפסיק לפרסם אותו כי הוא איש נפלא … אם יש לך בעיה ואתה מחפש זורק כישוף אמיתי ואמיתי שיפתור את כל הבעיות שלך. נסה עם ד"ר אלב בכל עת, הוא יכול להיות התשובה לבעיות שלך. להלן איש הקשר שלו {[email protected]} או WhatsApp / viber באמצעות איש הקשר שלו למטה +2349039885856 תודה ד"ר ALAB.

16/09/2021 08:37
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך