מוות קצר ומצמרר

בס"ד.
רצים במשאול החיים, מנסים להספיק דברים גדולים,
להנות מכל הרגעים הקטנים. השנים שלעולם לא יחזרו ממריצים בנו אנרגיות שנשחקו. יותר מידי תובנות נכנסות לכלי קטן בתוך הראש, לא מובן עד מתי הן ישארו אך יש שיאמרו שהן לעולם לא יעזבו. מפחדים לחיות, מפחדים למות , לקחת סיכון או לחיות ללא רצון. מביטים מלמעלה ואז מלמטה, האגו יורד, נותנים עצות לקטנים לא לעשות את אותם הטעויות. שניה ועוד אחת מבלי לשאוף אויר. אין ספור חויות וזוכרים לרוב את האכזבות. הופכים להיות תלויים בדברים שלא חשבת שתהיה, המדינה המשפחה חברים מן העבר , בניסיון להוכיח שאתה עוד תשאיר חותם. והנה המדרון התלול חושף צדדים חשוכים, פתאום לא רוצים להחליף את אותם ההרגלים הישנים. בן ארבע קירות סופגים את השניות האחרונות, דמיונות רצים בין אשליה למציאות אז לא ידעת שככה זה למות. מוות, קצר ומצמרר.. יש שאומרים שאז מוצאים שלווה ויש שאומרים שלא מרגשים דבר ואני, מאמינה שאז.. אחרי המוות אבא מחכה, אבא מרפא את כל הכאבים ואז מתחילים החיים האמיתיים.