מה שצף

אוכל להתחיל לתאר את מצב הקורונה וכל הצער המתלווה לתקופה הזאת.
אנשים הופרדו פיזית בכורח הנסיבות, ילדים מודאגים להדביק את הוריהם הלא צעירים ורדיפה מתמשכת אחר הזמן מחוץ לבית בתקווה לחזור הביתה בלי הנגיף.

מעבר לכל המצב.. רציתי לדבר על משהו מיוחד שקורה אצלי בחיים.
הרגשה לא מוכרת כלפי מישהו אחר, כלפי גבר מסוים שרוצה לחלוק איתי את מאורעות חייו ומה שעל ליבו, דבר שלא קרה לי כבר הרבה מאוד זמן.
אם הייתי יכולה, הייתי אומרת לך שאני מאוהבת במסגרת הפנים שלך, בשיער הקופצני שלך כשאתה קם מתוך שינה, בצבע העיניים והשיער שלך, בדרך שבה אתה מסתכל עלי כשאתה חושק בי, בחיוך המתמתח על פניך כשאני מתגרה בך.
אני גם אוהבת ומתרגשת כשאנחנו מדברים על החיים ברצינות, ועל העתיד המשותף של שנינו.

אני גם רציתי לבקש מאלוהים שיעניק לי את הרוגע והשלווה להמשיך בחיי גם ברגעי שפל שלי ושל אותו הבחור. אני רוצה להיות יציבה ולהבין שאני חיה כאן בראש ובראשונה בשביל *עצמי*, ורק אחר כך בשביל אדם אחר על פני האדמה הזאת.

מי יתן והתקופה הזאת תעבור כבר.