מה לא עושים למען חלום – פרק 5

התארגנתי ליציאה מהבית שלי, רציתי לשכור סרט בספריית סרטים כדי שאני ומייגן נוכל לראות סרט, היא ביקשה שנעשה משהו בבית ואין לי בעיה עם זה, פתחתי מטרייה ויצאתי מהבית, ירד גשם חלש בחוץ אבל עדיין לקחתי מטרייה ליתר ביטחון. כשהתחלתי ללכת פתאום ראיתי צללית מוזרה וחשוכה רצה, אני בטח סתם פרנואיד.. המשכתי ללכת לעבר הסיפריית וידאו.

הייתי בדרך לבית של רוברט, אני מודה שדי התרגשתי, הביטחון שהיה לו אתמול הפתיע אותי, היה בקול שלו באותו רגע משהו משתק שסירב לקבל לא. בכל מקרה.. אני הלכתי בגשם (ללא מטרייה, אני כל הזמן מאבדת אותה) כשפתאום ראיתי את רוברט מתהלך ברחוב, אני התחלתי לרוץ לעבר סמטה כדי שלא אראה אותי, הוא התמהמה שם לרגע ונכנס לספריית וידאו. כנראה שהקדמתי מעט…
פתאום ראיתי שמשהו נפלו מהכיס, אני רצתי להסתכל מה זה היה, זה היה התעודת זהות שלו, אבל לא התאפקתי והצצתי. התחלתי ללחוש לעצמי במעומעם בגשם. "שם: רוברט הנדרסון… בן עשרים ואחת, מס' תעודת זהות… בלה בלה בלה…" ופתאום ראיתי, ראיתי שם משהו שלא רציתי לדעת על רוברט, ומשום מה התחלתי לבכות על כך, ואז הגשם התחזק, כאילו הוא בוכה ביחד איתי, על הדבר הכי גרוע בשבילי שיכולתי לגלות על רוברט… הוא יהודי.

חזרתי מהספריית וידאו וסידרתי את השולחן לארוחת ערב, משום מה לא הייתי לחוץ וזה דווקא די טוב, פתאום שמעתי דפיקה בדלת, פתחתי אותה בתנופה וראיתי שזו מין, להפתעתי היא הייתה רטובה.
"מייגן את בסדר? בואי תכנסי אני אתן לך משהו חם לשתות." אבל היא לא נכנסה, היא עמדה שם יציבה כמו פסל. "מייגן את בסדר?" סימנתי לה אם היד אל תוך הבית שלי. "תכנסי" . מייגן הנידה את ראשה לאט. "זה בסדר אני עוד מעט הולכת" הופתעתי מאוד. "הולכת? אבל רק הרגע באת" . היא שלכה לעברי משהו בתנופה ואני תפסתי אותו מהר. "מה זה?" הסתכלתי על זה לרגע. אה זה התעודת זהות שלי, כנראה היא נפלה לי.." ופתאום נפל לי האסימון… היא גילתה שאני יהודי.
"לא חשבת לספר לי קודם?!" היא פתאום פתחה את פיה בצעקה, היא נכנסה לבית שלי וכאשר נכנסה ראיתי שהיא נורא חיוורת וגם עיניה אדומות מבכי כנראה… "ולספר לך על מה? לא חשבתי שאת שונאת יהודים!" היא התחילה להרים ידיים בפתאומיות כאילו היא מנסה להסביר לי משהו בפנטומימה. "לא…! זה לא שאני שונאת יהודים!" היא ניסתה להשתלט על הידיים שלה. "אה אז את שונאת אותי?" שאלתי אותה בעוקצנות, אני לא אחזור על אותה טעות, אני ממש לא מתבייש בלאום שלי, אני יהודי בתעודת זהות וכך זה יישאר. "לא… אין לי משהו נגדך זה..זה…פשוט ההורים שלי, הם נוצרים הדוקים, הם יגלו שאתה יהודי ויזרקו עליך לום!" היא התחילה לבכות שוב אבל היא ניסתה להסתיר את זה והאמת שדי הצליחה כי לא היה לי ברור אם זה בכי או שסתם נמרח לה האיפור מהגשם. "אז פה זה נגמר?" שאלתי אותה בשקט. "כנראה… אני פשוט… כנראה נצטרך להמשיך הלאה.." היא הסיטה את מבטה לרצפה. "אז כאילו… נעשה כאילו לא קרה כלום?" היא הנהנה קלות, "לא ראיתי את תעודת הזהות שלך, אתה מבחינתי לא יהודי… ומעולם לא היה בנינו כלום חוץ מזה שאנחנו עובדים ביחד." היא אמרה בקול מעומעם וחלוש וגררה את רגליה לעבר דלת היציאה. "רק תעשי לי טובה קטנה.." אמרתי לה לפני שהיא יצאה. "אל תספרי שאני יהודי… בטח שלא לוולט" היא הפנתה אליי מבט קריר ויצאה אל הגשם, ואני נשארתי עומד במקום… מקווה שהיא תחזור.