מה לא עושים למען חלום – פרק 4

הייתי בדרך לסטודיו וחשבתי על הדמות שלי כל הדרך, כשעמדתי להיכנס לסטודיו עמד באמצע השער איש עם נוכחות מאיימת ויציבה חזקה. "אמ… סלח לי.. אתה קצת… מפריע לי להיכנס" הבנאדם הסתכל עליי באופן מאיים. "כמובן, אני מצטער, מר דיסני ביקש ממני ללוות אותך אל המשרד שלו" לפני שאמרתי לו משהו הוא ליווה אותי אל המשרד של וולט.
"בבקשה, תשב רוברט." אמר וולט שהתיישב על כיסאו במשרד.
אני הסתכלתי אל עבר דלת היציאה למקרה שאוכל להימלט, אך אותו בנאדם שחסם את שערי הסטודיו גם חסם את היציאה מהמשרד. התיישבתי לאט לאט בכיסא שלידו. "קרה משהו?" שאלתי את וולט וניסיתי להתחמק ממפגש מבטים ביני לבינו. "בכלל לא, קרה אפילו דבר נפלא." אמר וולט וחייך. הוא הרים את אותו ציור שציירתי עם רוי אחיו. "הדמות הזאת פשוט מעולה! היא עומדת להופיע בסדרה החדשה שלי" אני לא יכולתי שלא לחייך, החלום שלי באמת מתגשם! "אתה תקבל את המשכורת שלך על עבודתך הנפלאה ביום שישי" פתאום נפל לי האסימון. "יום שישי? אני לא יכול ביום שישי" אמרתי כנראה בקול שלא מצא חן בפני וולט. "למה לא? אה…." אמר וולט בקול ערמומי וקם מהכיסא שלו. "מייגן סיפרה לי, זה הימים שאתה מבקר את ההורים שלך נכון? שישי ושבת" הוא קם לעבר הצד השני של השולחן שבו ישבתי והתיישב על השולחן. "מה? אה.. לא.. ז..זאת אומרת.. כן! כן… למה מייגן סיפרה לך את זה?" הייתי פתאום מבוהל.. וולט שלח את מייגן? באיזה עולם הוא חי? נראה לי שבסרטי מתח… "כן… היא ולא אחרת, שאלתי אותה אם היא ראתה אותך ביום שישי והיא סיפרה לי שאתה לא יכול לבוא כי אתה מבקר את ההורים שלך… אבל נחזור לעניינים שלנו, אני אתן לך את המשכורת שלך ביום חמישי, אתה יכול ללכת, אני אשמח שתכין לי עוד דמות עד למחר כדי שאוכל להשתמש בה לתכנית החדשה סבבה?" אני הנהנתי והלכתי. הבנאדם שחסם לי את היציאה כנראה הלך כשלא שמתי לב אבל זה לא היה לי כזה משנה באותו רגע.

הייתי בדרך לסרט חדש שהייתי צריכה לצלם, לקחתי חרוט מהמחסן והייתי בדרך לחדר האפקטים,
ראיתי בשולי עיניי את רוברט יוצא מהמשרד של וולט, מעניין מה הוא רצה ממנו, רוברט התחיל להתקדם לעברי בגרירת רגליים, אוי לא! הוא ראה אותי! "היי רוברט הכל בסדר?" אמרתי לו בקול הנעים ביותר שיכלתי במצב המלחיץ הזה. "למה את סיפרת לוולט שאני מבקר את ההורים שלי בימי שישי ושבת?" הוא שאל ונראה רותח מזעם. "ולמה לא להגיד לא? הוא שאל אותי למה לא באת ועניתי, הוא הבוס שלנו, הוא צריך לדעת את זה!" פתאום הכתפיים שלו השתחררו מלחץ כאילו מישהו החזיק אותם למעלה חזק חזק ושחרר אותם בבת אחת. "איך הוא בכלל יודע שנפגשנו?" הוא מבין את מה שאני הבנתי.. ביום שישי, שאולי הסטודיו הזה הוא לא משאנחנו חושבים. "אני לא יודעת…" אמרתי ואחזתי את החרטום ואת המצלמה חזק והמשכתי ללכת לעבר חדר האפקטים. "חכי רגע!" הוא עצר אותי וסובב אותי לעברו. "את לא יכולה לברוח! את יודעת מה קורה פה נכון?" למה דווקא בי הוא חושד? "אני לא יודעת כלום!" העפתי את היד שלו ממני. "אתה חושב שרק לך המצב הזה מוזר? אני רק רוצה להמשיך בעבודה שלי.. ברשותך." הסתובבתי שוב ונכנסתי לחדר האפקטים. רוברט עקב אחרי ועצרתי אותו בכניסה לחדר, "אתה לא יכול להיכנס לפה." אמרתי לו בתוקף "תראי.." הוא אמר לי בקול מנחם. "אולי ניפגש היום? אני אתן לך את הכתובת של הבית שלי ו… נחשוב מה לעשות, אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים כאילו לא קרה כלום." אני הסתכלתי עליו בתדהמה. "אבל לא קרה כלום! אתה סתם מתחיל ליצור לעצמך סרט מתח שעוקבים אחריך! בטח אחד מהעובדים ראה אותנו והלשין כדי לקבל מקדמה או משהו… זה קורה…" עמדתי להיכנס לחדר רק שפתאום רוברט אחז ביד שלי בחטף. "אז אולי סתם ניפגש כדי לראות סרט?"