מה לא עושים למען חלום – פרק 2

אתמול כשחזרתי מהפגישה שלי עם וולט דיסני אני דיברתי עם ההורים שלי, סיפרתי להם שהתקבלתי לעבודה, כמובן שלא סיפרתי להם על כך ששיקרתי… הוריי כל כך גאים בדתם, הם יהיו כל כך מאוכזבים ממני כאשר ישמעו את זה, הנחתי שכל עוד לא אזכיר את הנושא לוולט הוא לא יחשוב על זה וכך לא יעלה עליי. ההורים שלי סיפרו לי שארץ ישראל שוממת מאוד והם היו צריכים כל הלילה לישון באוהל, אבא שלי בקרוב יכין להם בית מעצים מיובאים שהביאו מחו"ל וכך הם יוכלו לגור כמו שצריך (עם עוד איזה חמש משפחות) . הייתי בדרך לסטודיו וכאשר נכנסתי לאולם היו פחות אנשים משהיה אתמול, בדלת ליד ראיתי את וולט מדבר עם עוד מישהו התקרבתי אליהם. "או היי!" וולט התקרב אליי עם עוד בנאדם שלא הכרתי. "תכיר, זה אחי הקטן רוי" הוא הצביע על הבנאדם שמאחוריו ופתאום שמתי לב שיש ביניהם דמיון.
"אני חייב ללכת לפגישה אז היום אתה תעבוד איתו." לפני שאמרתי משהו הוא התחיל לרוץ אל עבר שערי הסטודיו החוצה. "אה דרך אגב קוראים לי רוברט הנדרסון" אמרתי ולחצתי עם רוי ידיים. "אוקיי רוברט, יש הרבה עבודה לעשות אז בוא נתחיל." הוא ליווה אותי אל חדר בגודל מחסן, כל הקירות היו מכוסים בדפים ששרטטו עליהם דמויות, זה נראה כמו טפט אחד.
רוי התיישב על כיסא מול שולחן מיוחד לאנימטורים והזמין אותי לשבת לידו. "אז מה אנחנו עושים עכשיו?" שאלתי אותו והסתכלתי על ערימת הדפים הריקים שעמדו לפנינו. "אנחנו צריכים להכין דמויות לתסריט חדש לסרט." הוא הראה לי את התסריט ואני קראתי אותו בקול רם. "ברווז שתכונותיו האופייניות של דונלד הן נטייתו לאגור כעסים עד להתפרצות, כניסה לצרות רבות, קצרות רוח במצבי לחץ ותמימות. למרות זאת, כשאין מתח או בעיות, בדרך כלל מוצג דונלד כעצלן, אדיש וצווחני כך שבקושי אפשר להבין מילה מדבריו."
רוי נראה מסופק מאוד מתכונות הדמות. "זה יכול לצאת יפה מאוד… שנתחיל לעבוד?" הוא נתן לי דף לבן כדי שאתחיל לשרטט. הסתכלתי על הדף וכבר התחלתי לדמיין איך הוא יראה. כאשר הסתכלתי על רוי ראיתי שהוא כבר התחיל לעבוד על הדמות. בואו נראה… כועס עד כדי התפרצות, אחד שנכנס לצרות… פתאום היד שלי התחילה לעבוד ולשרטט, בזמן שאני דמיינתי לעצמי בראש איך הוא יראה. כעבור חמש דקות הקול של רוי העיר אותי מהמחשבות שלי. "וואו!" הוא קרא בקול. "הדמות הזאת מדהימה!" על הדף היה מצויר ברווז שמנמן עם כובע כחול וחולצה תואמת. "זה באמת טוב.. אם יורשה לי להחמיא לעצמי" אמרתי וחייכתי. "צפוי לך עתיד זוהר בתור אנימטור" רוי אמר וצחק.

רוברט יצא מחדר עבודה בתחושה טובה שזו באמת התחלה חדשה.
הוא יצא לעבר היציאה ופתאום… בום! "אוי! אני ממש מצטערת!" אמר קול נשי והיא עזרה לרוברט לקום. רוברט בקושי הצליח לראות משהו, הוא שפשף את עיניו ופתאום שם לב אליה. היה לה שיער ארוך ושחור עם עיניים בצבע דבש. "אתה בסדר?" היא אמרה לרוברט ופתאום שמה לב שהמצלמה נפלה לה."אוי לא… היא כל כך שבירה, אני מקווה שהכל בסדר איתה." היא הסתכלה על המצלמה ואז שוב על רוברט, לא היה לו מה להגיד. "אתה עילם?" היא אמרה וצחקקה. "ל…לא אני פשוט קצת… אני בסדר" אמר רוברט והשמיע אנחה גדולה. "אה טוב.." היא חיכה. "קוראים לי מייגן, אני צלמית ש… המצלמה שלה בדיוק נשברה" היא הרימה את המצלמה ובדקה שאין בה כל שבר. "איפה אתה עובד פה בסטודיו?" היא החזירה את מבטה אל רוברט, המבט שלה שיתק אותו לגמרי. "אה… אני עובד בתור יוצר דמויות" הוא אמר וניסה לשחרר את מבטו מעיניה, אבל זה היה בלתי אפשרי כמו ניסיון הגמילה לו משוקולד כשהיה בן עשר. "וואו! אתה עובד כאילו עם וולט?" היא נראתה כל כך נלהבת מהרעיון, כנראה שכמעט ומעולם לא פגשה פה את וולט בסטודיו הענק הזה. "עוד לא ממש, אני כרגע עבדתי עם אחיו כי הוא עסוק… בדיוק הרגע יצרתי דמות" הוא אמר בהתלהבות. "וואו זה מעולה" היא אמרה והסתכלה מעבר לכתפו של רוברט. "תשמע אני צריכה ללכת, אתה תהיה פה מחר?" רוברט עמד להגיד כן אבל הוא פתאום קלט שמחר יום שישי, הוא לא יכול לעבוד ביום שישי, ביהדות זהו יום המנוחה.
"לא… שישי ושבת הם ימים שלא אעבוד בהם, זה פשוט הימים שאני מבלה עם המשפחה שלי. אבל אני אעבוד פה בשאר הימים"
"הו… אוקיי, אז… נפגש ביום ראשון" היא נופפה לו והלכה אל יעדה.

השקר הזה הולך ומסתבך! זה ממש לא בסדר… איך אני אצא מהשקר הזה? חייב להיות דרך!