מה לא עושים למען חלום – פרק 1

אני עדיין לא מאמין שעשיתי את זה… איך אפשר לשקר ככה למען חלום? טוב… כשאתה באמת רוצה משהו, אז אפשר לעשות הכל, ככה אמא שלי אמרה לי פעם.

שלום, אני רוברט הנדרסון, אני בן 21 , יהודי גאה ויש לי שאיפה אחת לחיי, להיות אנימטור מצליח ולעבוד עם וולט דיסני בסטודיו המפורסם שלו, זה אכן יהיה חלום שיתגשם אם אצליח לעשות זאת. אך יש בעיה, אנשים באזור אירופה ואמריקה לא אוהבים יהודים, לכן אני צריך לשמור על פרופיל נמוך.
אני ומשפחתי חיינו בהוליווד הרבה שנים, הוריי ואחיי עלו לארץ ישראל בתקווה שיוכלו לעזור להקמת מדינת ישראל וששם יקבלו יהודים יותר טוב, אבל אני נשארתי בהוליווד כדי להגשים את חלומי.
אני גר במחסן שכור ולמען האמת אני חי שם די טוב, יש לי רדיו, טלוויזיה קטנה, שירותים, מטבח קטן, מיטה וגם שולחן עבודה, על שולחן העבודה שלי אני תמיד מסרטת דמויות לסרטים, לפני שמשפחתי עלתה לארץ ישראל, אבא שלי הכין לי שולחן כתיבה מיוחד של אנימטורים, הוא נגר מצוין…
בכל מקרה לא מזמן מצאתי דרך להתקבל בתור יוצר דמויות בסטודיו דיסני, אפילו המשכורת נראתה לא רעה, אך היה כתוב גם שקודם כל אצטרך לעבור ראיון עם וולט דיסני… בכבודו ובעצמו! אני חייכתי לעצמי כאשר שמו צוין בהודעה, הייתה לי תחושה טובה הפעם.

רוברט קם מהמיטה שלו והתחיל להתלבש, היום היה הראיון הגדול שלו, הוא התרגש נורא וזה אכן מובן למה, הוא לבש את החליפה השחורה שלו וענב עניבה בצבע אדום. כאשר הוא יצא מביתו הוא תפס מונית וביקש מהנהג שיסע אל סטודיו דיסני, כל זמן הנסיעה רוברט היה לחוץ, הייתה לו תחושה מוזרה כאילו שמו אותו בתנור כדי לבדוק עד כמה הוא יחזיק מעמד, כאשר המונית הגיעה לסטודיו, רוברט יצא מהמונית ברגליים כושלות ושילם לנהג, הוא נשא את עיניו אל עבר השלט הגדול 'דיסני' עם הצורה של ראשו של דמותו המפורסמת מיקי מאוס, הוא נכנס אל תוך הסטודיו וכאשר נכנס הוא ראה הרבה אנשים הולכים ושבים עם דפים בידם וכל מיני מכשירים מיוחדים ומשוכללים שכלל לא הכיר. הוא שאל את אחד העובדים שנראה הכי פחות לחוץ ועסוק איפה החדר ישיבות והוא כיוון אותו לאחד הדלתות הרחוקות, הוא אמר לו תודה ומיהר בצעד חפוז אל הדלת, הוא נכנס אל חדר המתנה קטן שבו ישבו כמה אנשים שנראו כי חיכו לראיון בדיוק כמוהו. הוא התיישב בין שני אנשים שנראו נורא אדישים וקראו עיתון.
רוברט הסתכל על הקירות של החדר, היו על הקירות ציורים של מיקי מאוס מיני מאוס ועוד דמויות מצוירות שלא הכיר בצבעי גואש צבעוניים, והוא ראה שבקצה הקיר יש בקטן את החתימה של וולט דיסני. פתאום נשמעו צעקות מאחד החדרים שמול החדר המתנה 'תצא מהמשרד שלי מיד!' נראה כי זה היה של הקול של וולט, מהמשרד יצא בצעדים חפוזים בנאדם זר ולחוץ שנראה נבוך. 'אני לא אסכים שיהודים יעבדו אצלי! תסתלק מכאן!' הבנאדם הסתלק מחדר ההמתנה במהירות וטרק את הדלת אחריו, רוברט ידע… שכבר אין לו סיכוי. 'הבא בתור!' אף בנאדם לא קם, כולם היו עסוקים בעיתונים שלהם וניסו להישאר אדישים, נראה כי אף אחד לא ממש היה שמח לקום לקראת וולט דיסני. רוברט קם בחוסר רצון אל המשרד של וולט. המשרד היה צבעוני יותר ממה שחשב, בקירות היו עטופים בדמויות שכנראה וולט צייר בעצמו ו-וולט דיסני ישב על כיסא מאחורי שולחן שעל השולחן היה רדיו וטלוויזיה קטנה ומאחורי וולט דיסני נפרש נוף מדהים שנשקף מהחלון של כל הוליווד. וולט נראה קצת עצבני וחסר סבלנות, כנראה שהוא באמת לא סובל יהודים, רוברט רצה לחזור על צעדיו ולצאת מהסטודיו כמה שיותר מהר, אבל במקום זה הוא נעמד מולו, כמו פסל. "תשב בבקשה" אמר וולט בחיוך יותר מרגיע והזמין אותו לשבת על הכיסא שהיה לפניו, הפריד ביניהם כעת רק שולחן.
"תאמר לי בבקשה מה שמך" אמר וולט ונראה פתאום יותר רגוע. "רוברט" אמר רוברט בקול יציב "רוברט הנדרסון". "אוקיי" אמר וולט דיסני וקם מכיסאו. "תראה רוברט, כמו שאתה בטח יודע את הסטודיו הזה אני הקמתי בשתי ידיי, ואני צריך עובדים רציניים, לכן אני הייתי רוצה לדעת אם יש לך ניסיון קודם" וולט הסתכל בתוך עיניו של רוברט בלי לחשוש כלל, היה לוולט משהו רציני ושולט אך היה לו גם משהו שובבי וילדותי שהרגיע את רוברט ונתן אווירה מרגיעה יותר. "לא, אין לי ניסיון עבר, אני למדתי במכללת אומנות אבל אין לי ניסיון עבר" וולט התיישב חזרה על כיסאו ושם את ידיו על השולחן. "יש לך אולי עבודות שלך להראות לי?" רוברט שלף מהתיק שלו תיקייה גדולה ובה יותר ממאה תמונות של דמויות שרוברט בעצמו שרטט, הוא הכין את הדמויות האלו מראש לראיון.
וולט דיפדף בדפים ונראה שווע רצון. "אתה מוכשר מאוד" אמר וולט דיסני בחיוך ונתן לרוברט את התיקייה חזרה. "אני מאוד מרוצה מהעבודות שלך" רוברט חייך חיוך וניסה להישאר מאופק. "אבל יש לי רק עוד שאלה אחת." אמר וולט דיסני ונראה פתאום רציני מאוד. "אתה יהודי?" רוברט התחיל להחוויר, הוא ממש לא רצה לשקר… הייתה רגע של שקט… שקט מפחיד הוא לא ידע מה לענות. "אתה יהודי או לא?" וולט אמר שוב פעם והגביר את קולו. "לא" אמר רוברט… זהו זה, זה יצא. "לא" הוא אמר שוב פעם. "וואו אוקיי…" אמר וולט דיסני בהקלה. "אני כבר חשבתי שאתה יהודי כי אם כן…" וולט הסתכל על רוברט והבין שזה לא כל כך מצחיק אותו והסתכל הצידה. "בכל מקרה, התקבלת, אתה יכול להתחיל משבוע הבא" וולט דיסני קם וגם רוברט והם לחצו ידיים. "ניפגש פה בדיוק באותו יום ושעה במשרד שלי בסדר?" אמר וולט דיסני בחיוך ורוברט רק הנהן, ראשו היה במקום אחר, השקר שלו עדיין הדהד בראשו. 'אתה יהודי או לא? 'לא… לא…'