מה יש לי לומר לך: ( אנשים)

חשבתי לעצמי יותר ויותר על בני האדם , ראיתי בתוכם רוע,אהבה,חמלה, אך מה שהכי בלט זוהי הצביעות, והאינטרסנטית בכל דבר, והשקר,עברתי כמה סוגי אדם, ובכל אחד הייתה התכונה הזו,מכולם התאכזבתי עד שרציתי להיות לבד מנותקת מהם ולא מכירה בהם כדי לא לחוות שוב את אותה תחושת האכזבה, הביזיון, והכעס,אך לאט לאט אני מנסה להכיר תכונות אלה ולהשלים עימם ולהבין שככה טבע האדם… וכך הם הורגלו ולשנותם זוהי עבודה קשה.
ולפעמים הניתוק הפנימי הזה מהם עושה לי טוב , כי ככה אני לא תלויה בהם ולא מצפה להתאכזב .
השקט הנפשי בא ממני מאני העצמי ללא ציפיות מהאחר ,
ואני שואלת האם נוצרנו ככה או שהטבע עשה את שלו?ולמה לנו לצפות שממילא אין למה.
הרי האדם תמיד יהיה, והיה, מלא תככים מזימות ושקרים .
״ עייפתי מלחנך בני אדם ולהראות להם את דברי האמת , אשר מישרים דרכים עקומות ״