מה בעצם קרה?

אתה יודע,
לא משנה כמה
מחשבה אנ ימשקיע בנושא
אני לא מצליחה להבין,
אני לא מצליחה להבין למה
בעצם הפסקת לדבר איתי
למה התעלמת ממני לגמרי
למה הפעמים היחידות שבהן
הסתכלת עליי, עינייך היו כול כך עצובות
אני לא מצילחה להבין מה בעצם
גרר אותנו למקום הזה
בו הפכנו להיות שי זרים
לא, לא שני זרים
הרי שני זרים לא יודעים אחד על השני דבר
ועד לאחרונה אני כמעט בטוחה שידענו
הכול אחד על השניה
אני לא מצליחה לחבר בראשי תמונה
שתתאים לתליך שעברנו בשביל
להגיע אל המקום הזה
זאת אומרת נראה,
שרגע אחד הכול מדהים,
אחנו צוחקים יחד על שטויות
מורחים אחד לשני קרם הגנה על האף
צורחים על ילדים קטנים
וחסרי ישע שטויות מהחלונות
ואז,
אתה לא עונה לסמסים,
אלוהים אדירים מרוב שדאגתי
אפילו התקשרתי וכולם יודעים שאני לעולם לא מתקשרת
אתה הפסקת לדבר איתי לא הראת שום סימן חיים
אלים רחומים אני הפכתי לסוג של סטוקרית
ואז יום אחד כשכבר הייתי בטוחה שאתה מת
אתה מגיע עד פתח הבית שלי רק בשביל להגיד לי
שאתה לא רוצה שום קשר איתי,
אני עזבתי אותך לנפשך משום שהקול שלך היה קר
כמעט זומם רע
אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב, מה קרה?