מה אני מאומצת?! ~פרק 16~ פרק אחרון!!! (בבקשה תקראוו)
שני האנשים ניכנסו.
"מרק מרק היא הישתחררה" צעק האיש הראשון
"מה איך ?" שאל האיש השני בהיסטריה
הם האמינו שבאמת ברחתי והתוכנית שלי היצליחה.
"דרך החלון" מרק בפניקה
"טוב היא לא תצליח לברוח ממש בוא ניצא ונחפש אותה" אמר האיש השני
"אבל דודה שלי תהרוג אתנו אם היא תדע שקורל ברחה" אמר מרק
"אוף בחיים היא לא אהבה אותנו כמו שאהבה את קורל אסור שהיא תימצא אותה" אמר האיש השני
מה יש לי דודה חשבתי לעצמי
שני האנשים יצאו לחפש אותי חיכיתי חמש דקות ויצאתי מהמחבוא.
כאשר יצאתי ראיתי אישה מבוגרת רצה לכיווני.
"קורל קורל" צעקה האישה
ניבהלתי לא איבנתי מה היא רוצה.
היא המשיכה להיתקרב ואני קצת היתרחקתי ממש פחדתי.
התחלתי להיתרחק מימנה קצת.
"בואי קורל אל תפחדי נכדתי" אמרה האישה כאשר היא מתקרבת אלי ואני עוצרת.
"נכדתי?" שאלתי בבהלה
"אני סבתא שלך רחל את לא זוכרת?" שאלה רחל
"לא " אמרתי בעצב אשר מיתקרבת אלי ונותת לי חיבוק
"כולכך התגעגעתי אלייך" אמרה רחל
"יש לי משפחה?" שאלתי בהתרגשות
"כן יש לך יש לך אותי סבתא שלך רחל דודה בשם שלי ואחות בשם מורל" אמרה רחל
"באמת יש לי אחות?" אמרתי והחלו לזלוג לי דמעות.
"כן יש לך היא בת 18 שמה מורל" אמרה רחל
"אפשר ליפגוש אותה?" שאלתי בהתלהבות
"כן בואי תיכנסי למכונית וננסעה לביתה" אמרה רחל
ניכנסתי למכונית כולי בהיתרגשות יש לי משפחה חשבתי בהתלהבות!!!
"אז איפה היית כול השנים האלו חיפשנו אותך" אמרה רחל
"זוג הורים אימצו אותי אלינור וברק שמם" אמרתי
"והיה לך אצלם טוב?" שאלה רחל
"כן עד שגיליתי שהם שיקרו לי ואז דיברתי אליהם ממש לא יפה אני כולכך מיצטערת על זה" אמרתי
רחל שתקה ולא הוציאה מילה. הגענו לביתה של אחותי מורל!!
יצאתי מין המכונית וראיתי בית גדול ויפה.
ניכנסנו לבית ומורל ישר רצה וחיבקה אותי.
"קורלוש התגעגעתי אלייך אחותי הקטנה" אמרה מורל והחלה לבכות.
"את זוכרת אותי?" אמרה מורל
"לא לא ממש" אמרתי בבהלה
"אל תידאגי מ עכשיו היו לנו חיים מעושרים כול מה שתירצי יש כאן" אמרה מורל.
"תודה" אמרתי
"אמ… מורל אפשר שיחת טלפון פשוט לא היתקשרתי לחברתי יהלי כבר יומיים" אמרתי
(למי שלא הבין החטיפה הייתה יומיים)
"כן כחי" אמרה מורל והושיטה לי טלפון
"הלו?" שאלתי
"הלו אור?" שאלה יהלי
"קורל" עניתי
"אה סורי קורל את יודעת כמה דאגתי לך לא התקשרת אלי יומיים איפה היית?" שאלה יהלי בהיסטריה!
"חטפו אותי" אמרתי בלחש
"מה חטפו אותך אימלההה יואווו את בסדר איפה את?" שאלה יהלי בפניקה
"אה מצאתי את המשפחה שלי יש לי אחות סבתא ודודה" אמרתי בהתרגשות
"אני כולכך שמחה בשבילך" אמרה יהלי
"גם אני" אמרתי וירדו לי דמעות דמעות של עושר ושמחה.
"את רוצה לשון אצלי או שאת מצאת מקום." שאלה יהלי
"לא אין צורך יש לי משפחה" אמרתי בהתלהבות
"שלא תעזי לשכוח אותי שתבואי לבקר" אמרה יהלי וצחקה
"אל תידאגי" אמרה יהלי
"טוב אני חייבת לנתק בי אוהבת" אמרתי ליהלי
"גם אני " אמרה יהלי וניתקה.
לפתע שמעתי קול מוכר היסתובבתי וראיתי את אלינור וברק.
רצתי אלהם ונתתי להם חיבוק.
"אני כולכך מצטערת על איך שדיברתי אליכם" אמרתי והתחלתי לבכות
אלינור ניגבה את דמעותי.
"אל תבכי ילדתי אנחנו צריכים לבקש סליחה" אמר ברק וחיבק אותי
"אני לא אשכח אותכם לעולם" אמרתי
"גם אנחנו לא ישכח אותך" אמרה אלינור
"רגע איפה השרשרת עם שמך אור?" שאלה אלינור בעצב
"גנבו לי אותה" אמרתי בעצב
"טוב אז יש לנו הפתעה בשבילך" אמר ברק והושיט לי קופסה קטנטה.
"מה זה?" שאלתי
"תפתחי" אמרה אלינור
פתחתי את הקופסה והייתה בטוחה שרשרת עם השם קורל ולמטה רשום בקטן אור על לב.
"חיבקתי את אלינור וברק.
"תודה" אמרתי
"טוב אנחנו נלך עכשיו תבואי לבקר אוהבים אותך" אמרו אלינור וברק ויצאו מהבית.
"קורל רוצה לאכול?" שאלה מורל
"כן אני אשמח" אמרתי
"טוב אני מכינה" אמרה קורל
מה אני עוד צריכה הורים מעולים אחות מדהימה בקיצור אני מעושרת! חשבתי.
תגובות (2)
אוף באסה פרק אחרון):
הסוף היה טיפה לא מובן