מהומה

נגיעות של גן עדן ונגיעות מגהינום
אני מסבירה זה כשכיף לי אבל אי אפשר לראות או לנשום
לא בגלל סיבה מסוימת זה פשוט ככה
לא משנה כמה אני רגועה ונחה
אלה החיים אני פשוט אומרת לעצמי
לא שואלת למה ובגלל מי
הכל לפעמים יכול להיות כל כך שחור
ואין פשוט אין לי שום אפשרות לבחור
בין אם להיות שמחה ככה במהלך היום
או להתקע בחדר במיטה ולייבב מול מחסום
שמונע ממני מלהרגיש כל מה שטוב לי בחיים
וטוב לי
אבל משום מה אני עדיין לא מצליחה להפנים
וזה לא שום גורם מבחוץ שיעזור לי להבין
איך להגיע לעובדה שהכל טוב בעקיפין
זו רק אני
שוב
באותו מעגל של סבל
מתמודדת כל יום עם עצב ואבל
אפילו שאין על מה
ככה זה להיות אני
אפילו שאינני בוחרת
על כל דבר קטן מהומה