מגירות מהלב

זו היתה אגדה של ממש. זוגיות נרקמה
בפשטות וענווה.
דרכינו הצטלבו במקום דומה ובכן
חלום עבורנו החל להתגשם
באמת וטונות של תשוקה רצון ואהבה
שבסרטים נראתה
חיינו שנים רבות באור עצום ואהבה
ויצרנו בהדדיות התלהבות עולם שלם.
עד שיום אחד משהו קרה נחשפה בעיה
מצידו. ואילו אני למרות כאבי נלחמתי
בדם לא לאבד חלום שאני חייה בעונג.
אחרי חיים אפורים מלאי משקעים
וסבל ויסוריים.
כל שרק יכלתי למנוע מהבור הזה להפריד
לפרק חיים מלאים. בכל אמצעי שניתן השתמשתי
בכל הקיים בייקום העמדתי לרשות.
סרבתי לראות את הכל מתפורר.
ובכן המזעזע מכל שהבנתי לצידי האוייב
הוא סרב והגן ושמר מכל על החושך הזה נחשף.
בו הוא בחר.(התמכרות למין)
גם שירדתי ארצה ונשמתי נחצתה
זה לא השפיע ולא שינה דבר.
הוא השתמש בכל כלי גם שהשחיט את ליבי.
פגע באכזריות בכל מי שאני..
נמחקתי כליל וחסרת ערך הפכתי מולו
וזמן רב ויקר שהלך לשווא.
ולשוליי הדרך ירדתי מהשביל המרכזי והחיובי במילאתי בחיים…
זה הזויי כי אני המון זמן חייה
בחיים שבהם אני ירדתי ארצה
בדומה לשטיח חסר חשיבות.
מקום אפל וריק מתוכן.
ופעולותי חסרות משמעות.
ונדמה שהאיפוק והספיגה
בעבור ילדיי הטהורים.
כמו ברירת מחדל. זו הקלה והכחשה
ותירוץ עלוב להסבר שהצבתי גבול והבית חווה סערה אלימה ומאיימת מצידו. ולכן המצב
נשאר בשתיקה ונשמר..
אמת לאמיתה היא אם וכאשר הגבול היה מוצב ואני מתמודדת אם כל מה שזה מביא עד הסוף. הייתי מונעת סבל ובלבול חוסר שקט ויציבות.
ובעודי ממשיכה לשטות בעצמי
שהספיגה שלי את המצב החשוך
אך מוסתר במשחק של "כאילו" מחשש שמצבים דומים יחזרו.
שלא ירגישו את עוד פחד מתח חרדה מהאי וודאות.
אני עלובה למדיי. חלשה ולא עיקבית
לא מוכנה להתמודד אם הכל
כמו שצריך..אני מוותרת ומאפשרת לכל המדרון התלול הזה לרדת. הימרתי על חייהם.
הבית הזה כבר מזמן איבד את
הרוח הטובה הנעימה.
הבטחון והיציבות,  הקלילות והשמחה.
התפקיד כאמא שטומן בחובו אחריות אדירה. זכות להביא חיים דרכי ולהצעיד אותם המסלול הנכון ולהעמיד לרשותם ערכים ומוסר. ולדאוג שיהיו בטוחים ומלאים באהבה וחום. כך שידביקו לחייהם וינתבו להמשך טוב.
לצערי הרב נכשלתי והובסתי
וויתרתי ולא התאמצתי. נמנעתי מהתמודדות וגרפתי להם את ההפך.
שידעתי לגמרי שאם ההתנהלות הזו
תבוא תוצאה ומחיר שהם ישלמו.
הערמתי כיסויים שיסתירו.
שיטשטשו!!
אך האמת צעקה מתוכי
כי הם חסרי ישע ויכולת לומר או לעשות דבר.
הם סמכו על המודל שלהם "הגב" "הפה" שמשהו יעמוד איתן על הזכויות הבסיסיות אך במקום זאת הם נקלעו למצב כפויי.
הנורא מכל שאני בעצמי ובדומה
הצד השני באנו לחיים ממקום של חוסרים ותחושות שהפריעו והנמיכו את היכולות שלנו להתנהל בחיים המקובלים.
כי בנו החדירו נכות מהבסיס. ובכל מעבר במסע
הרגשתי כמה זה קשה וכמה בעיות
נוצרו סביב המשקעים שינקתי.
וזה לא מנע ממני להעביר את זה
הלאה..מעגל נוסף שמביא סבל וייסורים.
אני רחוקה מתואר אמא.
אני אזכיר שאת הנזק העצום
גרמתי לבת הבכורה שלי.
אני במספר נזקים ופגיעות שגרמתי
קשות ורבות.
דאגתי להדחיק ולקבור את הקול הפנימי
האחראי על המכוון שמקורו מאינטואיציה
הרחקתי שנות אור.
הרחבתי את הפער שכבר לא זיהיתי מי אני.
הסבל שאני אחראית לו בעולם הזה
מרוקן ממני את כל הזכויות האפשריות.
הדבר לו אני צריכה להקדיש חיי
עד שיגיעו לסיומם.
תיקון עמוק יסודי וחסר פחד
כנה בכל דבר אשר יזכה ולו
במעט. במעשי כפרה כל ימיי.