מבט מקרי.

אני מסדרת את הכובע,
ומתפללת שהוא לא יסתכל עליי.
אך, זו תפילה מטופשת ומיותרת,
משום שהוא אף-פעם לא מסתכל,
אפילו לא מבט אחד קצרצר.
כול הדאגה והשעות מול המראה,
רק בשביל נער שלעולם לא ישלח בי מבט שני.
אבל בכול זאת,
אני מבלה זמן בניסיון להיראות טוב יותר,
מנסה להיות נחמדה יותר
ושווה יותר מבט חטוף.
אך נראה שתמיד אשאר נערה של מבט מקרי
ולא יותר