מאז שנכנסת לחיים שלנו…

נוף ילדות , גינת המשחקים גן הציבורי הכול עכשיו נעלם , הספסל הישן , הציפורים המציצות , זהו הזיכרון שלי מהילדות , ככה חלפו עברו להם שנים ,
הילדות נשכחה עם הזמן אנשים גדלים בעולם , הם שוחכים בעצם שהכול זה רק זיכרון ישן , הילדות לא נשכחת זה רק הגיל שגודל , נועה בת ה3 בא לעולם ילדה יפה כול כל עינים גדולות לה יש צבעם , בצבע השמים כחול שכזה פניה עגולות , ושערה השחור מתפרס על כתפיה בתלתלים , מאז שנועה בא לעולם ככה סיפרה לי אימה , היא הביא איתה גם אושר וגם שמחה , אך למרבה הצער נועה היא לא ילדה כמו כולם , והכול התחיל מדבר אחד קטן ,
ישבתי ככה הקשבתי לכול סיפורה של נועה בחדר שלי שמעיני זולגות הדמעות ,
תתחילי בקשתי מגברת רוזן לספר לי את סיפורה , את סיפור חייה בקצרה ,
******
״ שנים חיכיתי לילדה , שנים הייתי מתפללת לריבונו של עולם , הייתי מתחננת בפניו שיתן לי ילד או ילדה , מאז שהתחתנתי היה לי קשה להביא ילדים , חלתי במחלה , וכך בעצם אמרו לי את הבסורה שילדים לעולם אני לא יכול להביא לעולם , מאז כול עולמי יתהפך סביבי , פחדתי מהכול , פחדתי שבעלי יעזוב אותי , הייתי כול ערב בוכה ומתחננת לבורא עולם שיתן לי ילד ילדה , שאלתי אותו כול פעם מה רע עשיתי בעולם שלך !? מה כבר לא טוב ?!
כול לילה הייתי בוכה עד שיום אחד קיבלתי צלצול טלפון מדוקטור נאומי ,
היא סיפרה לי על תעונת הדרכים שהייתה בצפון , ששמעתי שאישרו תינוקת קטנה חסר שום דבר בעולם , הבנתי שזאת בעצם מתנה מבורא עולם הוא רצה שאני הגדל את הילדה הזאת בבית שלי , וכך באמת היה , כשקיבלנו את נועה היא הכניסה שימחה לחיים שלי , כול שניה הייתי אך ורק איתה , הרגשתי אליה כאילו היא שלי חלק ממני אולי לא אבל הרגשתי שהיא מה שבקשתי מבורא עולם , ככה עם הזמן היא גדלה לה , היא גדלה בבית שלי הבית שאני כול החיים שלי רציתי , אך לעולם לא סיפרתי לה , לא אמרתי לה שהיא לא הבת שלי , לא הצער אותה בחיים שלי ,
אבל אני רוצה לאשיר לך מכתב ואני מבקשת ממך שתתני לה אותו כשהיא תגדל״,
ישבתי ככה בחדר , איתה ביחד בבית החולים ככה היא שכבה שם מספרת לי את סיפורה , שפניה לבנות כשלג , ובפני טיפה של אדמומיות אין ,
הסתכלתי בעיני , והיא שלפה לי מהמגירה שלידיה , קופסה ישנה מאוד מלאה במכתבים , תפתחי אותם היא בקשה ממני , ״אני?!״, שאלתי אותה במבוחה , כן ענתה בקול צרוד מעת ,
פתחתי את המכתב הראשון , 1994 השנה שבה אני קיבלתי אותך אל חיי ,
ככה היא מספרת במכתבה , זהו היום שהכנסת לחיי שמחה , כול דבר בשבילך הייתי מוכנה לעשות אהובה , ככה מכתב אחרי מכתב אני פותחת שדמעות מעיני זולגות , זאת אחר זאת , הסתכלתי עליה שוב , ״ רק דבר אחד אחרון אני רוצה לבקש ממך ,״ ככה לחשה לי , ״ תשמרי לי עליה בבקשה , ״
הפעם זה היה המבט האחרון שלי ממנה ומאז , היא עזבה ,
נכנסתי אחרי העבודה לדירה שלי ,
וכשנועה חזרה , בקשתי ממנה להתישב לידי , נועה הסתכלה עלי במבט של מה את רוצה את מנקה של הבית שלי ואת רוצה לדבר איתי , הרגשתי כזאת הרגשה מימנה אבל זה לא היה אחפת לי כי הבטחתי לאימה שאני יעשה את בקשתה , היא התחשבה לידי , היא באמת כבר גדלה , התחלתי במילה אחת ששברה את הדממה בבית , ״ מצטערת ..״ מלמלתי בשפתי , ״ מצטערת כול כך לא התכונתי לכך ״ אמרתי לה שוב ושוב ,
אני חושבת שהפעם היא הבינה אותי , ״היא עזבה אותי?!״ שאלה אותי בעיני מושפלות , לא אמרתי דבר רק נתתי את הקופסה הזאת בידה , היא ישבה שם מסתכל עמוק לתוך עיני פותחת מכתב אחרי מכתב ,״ אז היא עוזבת אותי , ככה , בלי לומר לי אפילו שלום אחרון , בלי לומר לי מילה , היא כותבת לי את המילים על הדפים הכול רק במכתבים , ״
ככה ישבה מולי נועה בוכיה ,
לא אמרתי לה שום דבר , ידעתי שעם הוסיף עוד משהו היא תיפגע יותר ,
עם הזמן נועה אני מתפללת בשבילה באמת לחיים של אושר ושמחה , היא ילדה כה מקסימה , שכול הור ישמח לקבלה , ככה עברו להם השנים אני בטוחה שנועה גודלת ומבינה קצת יותר ,
כי בעצם אין לה אף אחד אחר בעולם מלבד עצמה ,